לפי מחקר חדש עולה, כי צריכה מוגברת של מלח בדיאטה בחולי אסתמה, מפחיתה את תפקוד הריאות ואת קיבולת הפעפוע (diffusion capacity) אחרי פעילות גופנית. לדברי החוקרים, מחקרים קודמים הראו תפקיד לצריכת מלח, בחומרה של התקפי אסתמה בעקבות פעילות (EIA). ייתכן וצריכת המלח מביאה לייבוש דרכי הנשימה, ולהתחלה של תגובה דלקתית המביאה לכיווץ שריר חלק ולחסימה.
במחקר השתתפו 24 חולי אסתמה שצרכו מלח באופן רגיל (NSD). החולים הוקצו אקראית לדיאטה דלה במלח (LSD), או לדיאטה עשירה במלח (HSD), למשך שבועיים.
נמצא כי הנפח הנשיפתי המאומץ בשנייה אחת (FEV1) הממוצע, 20 דקות אחרי פעילות גופנית, ירד ב- 7.9% ב- LSD, ב- 18.3% ב- NSD וב- 27.4% ב- HSD. בדיאטות NSD ו- HSD, קיבולת הפעפוע הריאתית (DLCO) ירדה באופן מובהק בהשוואה לערכי הבסיס, ונפח הדם הקפילרי הריאתי אחרי פעילות עלה, כאשר בדיאטת ה- LSD לא נראו הבדלים שכאלה. החוקרים מצאו גם יותר סמני דלקת בדיאטות NSD ו- HSD, בהשוואה לדיאטת LSD.
החוקרים הסיקו, כי העמסה של מלח בדיאטה, מגבירה את הדלקת בדרכי הנשימה אחרי פעילות גופנית בחולי אסתמה. דיאטה דלה במלח, יכולה לשפר את תפקוד הריאות של חולי אסתמה אחרי פעילות, באופן משמעותי.
Med Sci Sports Exerc. 2005;37:904-917
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!