למרות שבשנות ה-90 התרחש שינוי עצום במערכת הטיפול הנפשי בארה”ב, מעט ידוע על שינויים בשכיחות או אחוז הטיפול בהפרעות נפש.
החוקרים בדקו מגמות בשכיחות ואחוז הטיפול בהפרעות נפש בקרב אנשים בגיל 18-54 שנים במהלך העשור הקודם. נתונים מממחקר הקומורבידיות הלאומי (NCS) הושגו ב-5388 ראיונות פנים מול פנים שנערכו בין 1990-1992, ומ-4319 ראיונות שנערכו ב-2001 ו-2003. הפרעות חרדה, הפרעות מצב רוח, והתמכרויות הוצגו במהלך 12 חודשים לפני הראיונות ואובחנו באמצעות ה-DSM-IV. טיפול להפרעות רגשיות סווג לפי הסקטור בשירותי טיפול נפשי: שירות פסיכיאטרי, שירותי בריאות נפש אחרים, שירותי בריאות כלליים, ושירותי רפואה משלימה.
שכיחות הפרעות נפשיות לא השתנתה במהלך העשור: 29.4% בין 1990 ל-1992 ו-30.5% בין 2001 ל-2003, P=0.52), אך אחוז הטיפול עלה. בקרב אנשים עם הפרעה, 20.3% קיבלו טיפול בין 1990-1992 ו-32.9% קיבלו טיפול בין 2001-2003 (P<0.001). בסה”כ, 12.2% מהאוכלוסיה בגילאים 18-54 קיבלו טיפול להפרעות נפשיות בין 1990-1992, ו-20.1% קיבלו טיפול בין 2001-2003 (P<0.001). רק לכמחצית מאלו שקיבלו טיפול היו הפרעות שהתאימו להגדרות של הפרעות נפשיות. עלייה משמעותית באחוז הטיפול (49.0% בין 1990-1992 ו-49.9% בין 2001-2003) היתה מוגבלת לסקטור של שירותי רפואה כלליים (פי 2.59 בין 2001-2003 לעומת 1990-1992), לשירותים פסיכיאטרים (פי 2.17) ושירותי בריאות נפש אחרים (פי 1.59) והיתה בלתי תלוייה בחומרת ההפרעות ובתכונות סוציודמוגרפיות.
החוקרים הסיקו כי למרות העלייה באחוז הטיפול, רוב החולים עם הפרעה נפשית לא מקבלים טיפול. מאמצים מתמשכים דרושים בכדי לצבור נתונים בנושאי יעילות במטרה להעלות שימוש בטיפולים יעילים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!