שינויים בקצב הלב המופיעים במהלך אימון גופני ולאחריו מתווכים באמצעות שיווי-משקל בין הפעילות הסימפטטית לפעילות הואגאלית. מכיוון ששינויים בבקרה העצבית של תיפקוד הלב עלולים להעלות את הסיכון לתמותה פתאומית, בדקו החוקרים את ההשערה שבקרב אנשים הנראים בריאים, סביר יותר שתתרחש תמותה פתאומית בהימצאות פרופיל קצב לב לא תקין במהלך האימון הגופני ולאחריו.
במחקר השתתפו 5713 גברים עובדים א-סימפטומטים (בגילאי 42-53 שנים), שבאף אחד מהם לא התגלתה מחלה קרדיווסקולרית באופן קליני, והם עברו בדיקות מאמץ מדורג סטנדרטיות בין השנים 1967-1972. החוקרים בדקו את המידע שנאסף אודות קצב הלב של הנבדקים בעת מנוחה, בעת העליה בקצב הלב במעבר ממנוחה ועד לשיא האימון, ובעת הירידה בקצב הלב משיא האימון ועד לדקה אחת לפני סיום האימון.
במהלך 23 שנות המעקב, נפטרו באופן פתאומי 81 מהנבדקים. הסיכון לתמותה פתאומית בשל התקף לב עלה בנבדקים שבהם נמצא קצב לב במנוחה גבוה מ-75 פעימות לדקה (RR, 3.92; 95%CI, 1.91-8.00); בנבדקים שבהם נמצאה עליה של פחות מ-89 פעימות לדקה במהלך האימון (RR, 6.18; 95%CI, 2.37-16.11); ובנבדקים שבהם נמצאה ירידה של פחות מ-25 פעימות לדקה בקצב הלב לאחר הפסקת האימון (RR, 2.20; 95%CI, 1.02-4.74).
לאחר התאמת הממצאים למשתנים העלולים לגרום לבלבול נותרו שלושת הגורמים הללו קשורים בחוזקה לסיכון מוגבר לתמותה פתאומית, עם סיכון מוגבר במידה מתונה, אך מובהקת סטטיסטית, לתמותה בשל גורם כלשהו שאיננו תמותה לא פתאומית בשל התקף לב.
החוקרים מסיקים כי פרופיל השתנות קצב הלב במהלך אימון גופני והתאוששות ממנו יכול לסייע בחיזוי תמותה פתאומית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!