מטרת במחקר היתה לקבוע האם נפחים אנטורינלים והיפוקמפים ואחוז האטרופיה שלהם יכול לחזות סיכון להיארעות מחלת אלצהיימר (AD).
החוקרים השתמשו במודלים לסיכוי יחסי להערכת הקשר בין גודל אנטורינל והיפוקמפי והסיכון להיארעות AD בקרב 58 קשישים לא דמנטים. כל המשתתפים עברו מעקב והערכות קליניות שנתיות וסריקות MRI עד לחמש שנים. בתחילת המחקר, 23 מתוך 58 משתתפים קיבלו אבחנה של ליקוי קונטיבי אמנסטי קל (MCI) ו-35 מ-58 היו נבדקי ביקורת בריאים ללא ליקוי קוגנטיבי. נפחים אנטוריאלים והיפוקמפיים נורמלו ע”י חלוקה עם נפח אינטראקרניאלי.
14 מתוך 58 משתתפים לא דמנטים פיתחו AD במהלך המעקב. אבחנה התחלתית של MCI היתה סמן משמעותי לחזות היארעות ADץ בנוסף, נפח אנטורינלי התחלתי ושיפוע הירידה שלו היו סמנים בלתי תלויים לחזות היארעות AD, אך גודל היפקמפוס התחלתי וקצב ירידתו לא חזו AD.
החוקרים מסיקים כי באנשים ללא דמנציה, אטרופיה של הקורטקס האנטוריאלי קשורה לסיכון למחלת אלצהיימר.
NEUROLOGY 2005;64:1520-1524
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!