על-פי תוצאותיו הסופיות של מחקר גדול, רב-מרכזי, אקראי ומבוקר, מתן שילוב של tacrolimus ושל mycophenolate mofetil (או MMF) כרוך בפחות מקרי דחיה ובפרופיל תופעות לוואי טוב יותר בחולים מושתלי לב, בהשוואה לטיפולים מדכאי חיסון אחרים השכיחים בשימוש. הממצאים תוארו במהלך הכנס השנתי ה-25 של ה-International Society for Heart and Lung Transplantation (ה-ISHLT).
החוקר שהציג את הממצאים, ד”ר Kobashigawa, מסביר כי נראה ששילוב ה-tacrolimus/MMF הוא המרשם היעיל ביותר עם שכיחות מקרי הדחיה הנמוכה ביותר והפרופיל המועט ביותר של תופעות הלוואי, בהשוואה למרשם הטיפול של tacrolimus/sirolimus ושל cyclosporine/MMF.
הוא מציין כי הממצאים מעידים על שיעור נמוך באופן מובהק סטטיסטית של מקרי דחית שתל המחייבים מתן טיפול בקבוצת ה-tacrolimus/MMF בהשוואה לקבוצת ה-cyclosporine/MMF.
בראיון למדסקייפ אמר החוקר כי גם בקבוצת ה-tacrolimus/sirolimus נמצאה גם שכיחות נמוכה באופן מובהק של מקרי דחיה, אך הטיפול נקשר ביותר תופעות לוואי, בעיקר אי-ספיקת כליות והיפר-ליפידמיה. הוא מסביר כי יתכן שיש להתשמש במינונים נמוכים יותר של tacrolimus כאשר הוא ניתן בשילוב עם sirolimus.
מינון ה-tacrolimus עמד על 2-4 מ”ג ליום בשתי מנות נפרדות, עם רמת מטרה של 10-20ng/mL בשלושת החודשים הראשונים, ואז של 5-15ng/mL במהלך חודשים 4-12 למחקר.
במחקר נכללו 343 מושתלי לב ב-28 מרכזים בארצות-הברית בין נובמבר 2001 ליוני 2003. הנבדקים היו ברובם גברים (יותר מ-73% בכל אחת מקבוצות המחקר) וברובם ממוצא לבן (לפחות 80% מהנבדקים).
כעבור 12 חודשים, עמדה שכיחות מקרי הדחיה שחייבו מתן טיפול על 35% בקבוצת ה-tacrolimus/MMF, על 42.1% בקבוצת ה-tacrolimus/sirolimus, ועל 59.6% בקבוצת ה-cyclosporine/MMF (ערך P < .001). בנוסף נמצאה מגמת נטייה לירידה בשכיחות הדחיה התאית (בדרוג ISHLT של 3A ומעלה) ולפחות מקרי פיצוי המודינמי שחייבו טיפול (כ-24.3% בקבוצת ה- tacrolimus/MMF, כ-22.4% בקבוצת ה-tacrolimus/sirolimus ו-33.3% בקבוצת ה-cyclosporine/MMF; ערך P = .056).
למחקר לא היה כוח מספק בכדי למצוא הבדל בשיעור ההשרדות של החולים בקבוצות השונות.
זיהומים ויראלים היו שכיחים פחות באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת ה-tacrolimus/sirolimus (שיעור של 8.3%), בהשוואה לקבוצת ה-tacrolimus/MMF (שיעור של 20.4%) ולקבוצת ה-cyclosporine/MMF (שיעור של 20.2%; ערך P = .016), כולל שכיחות נמוכה באופן מובהק של זיהומי cytomegalovirus (ערך P = .009).
למרות מתן טיפול באמצעות תרופות המפחיתות את רמות הליפידים, הופיעו מקרים רבים יותר של היפר-ליפידמיה בקבוצת ה-cyclosporine/MMF, בהשוואה לכל אחת מקבוצות ה-tacrolimus. בנוסף, בקבוצת ה-tacrolimus/MMF נתקבלו תוצאות טובות יותר באופן מובהק סטטיסטית בנוגע לתיפקוד הכלייתי בחולים.
ד”ר Kobashigawa מסביר כי בסך הכל, מעידות התוצאות שטיפול משולב של tacrolimus/MMF טוב ויעיל וכי למרות זאת יש להשתמש במרשם המתאים לכל מקרה ולהתחשב בתופעות הלוואי שעמן יודעת הרפואה להתמודד.
ד”ר Kobashigawa מאמין כי יש להמשיך ולחקור את שלושת הטיפולים המשולבים באמצעות מחקרים גדולים יותר, ואולי אף לבדוק את השפעות שינוי מינוני ה-tacrolimus כאשר הוא ניתן יחד עם תרופות כמו sirolimus.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!