לגברים עם היסטוריה של דכאון הרבה לפני תחילת בעיות זכרון או בעיות קוגנטיביות אחרות יש סיכון גבוה באופן ניכר לפתח דמנציה, במיוחד מחלת אלצהיימר (AD), בשלב מאוחר יותר בחיים. סיכון זה לא נצפה בנשים.

ד”ר גלוריה דל פורנו מרומא, איטליה, ושותפיה, בדקו את הקשר בין סימפטומים פרהמורבידים של דכאון והתפתחות דמנציה ואלצהיימר במשך תקופה של 14 שנה ב-1,357 נבדקים שהשתתפו במחקר בולטימור להזדקנות.

המשתתפים מילאו סקלת דכאון כל שנתיים, לצורך הערכת תדירות וחומרת סימפטומים דכאוניים.

49 מקרי דמנציה אובחנו בקרב נשים במהלך תקופת המחקר. מתוכם, 40 היו חולי אלצהיימר. 76 גברים אובחנו כסובלים מדמנציה, מתוכם 67 מקרי אלצהיימר.

הסיכון לדמנציה, ובמיוחד אלצהיימר, עלה משמעותית עם סימפטומים דכאוניים פרהמורבידים בגברים בלבד. הסיכון היה גבוה בערך פי 2 בגברים עם היסטוריה של דכאון לעומת אלו ללא היסטוריה של דכאון, ולא היה תלוי במחלות כלי דם.

השכיחות וסימנים קליניים של אלצהיימר ודכאון היו שונים בגברים ובנשים. כיום ידוע כי קיימים הבדלים אנטומיים ותפקודיים בין מוח האשה הגבר, והחשיפה להורמוני מין שונה במהלך החיים, כשידוע כי להורמונים השפעוות על דכאון ואלצהיימר. כתוצאה מכך, מוח האשה והגבר עשויים להגיב למצבים הגורמים או משרים מחלה באופן שונה, כשזהו בעצם מה שנמצא במחקר זה.

בהינתן שכיחות דכאון ועלייה באריכות החיים בעולם, ברור כי בריאות ציבור והשלכות כלכליות הינן משמעותיות.

בנוסף, מניעת דכאון ואגרסיביות וכן טיפול לטווח ארוך בדכאון עשויים להשפיע על האפידמיולוגיה של דמנציה. זה רלוונטי במיוחד בגברים כיוון שהם לרוב לא מודים בסימפטומים דכאוניים ופחות מחפשים טיפול.

Ann Neurol 2005;57:381-387

לידיעה במדסקייפ