מחקר שבחן את השונות האזורית בטיפול בהתקפי לב (MI) מוצא כי מתן טיפול רפואי אינטנסיבי נקשר לעליה בשיעור ההשרדות של החולים. התוצאות מעידות כי באזורים שבהם קיימת מערכת רפואית טובה, יתכן שנקיטת אסטרטגיות פולשניות איננה מעלה יתרון נוסף.
מאמר מערכת מצורף עוסק בנושא של מתן טיפול אזורי בתיסמונות קורונריות אקוטיות (ACS) ומצוין בו כי דרושות עדויות נוספות בכדי לתמוך בשינוי מבנה מערכת מתן הטיפול הרפואי הנוכחי.
הממצאים מבוססים על מחקר שנערך בקרב 158,831 חולים שאושפזו בשל התקף לב ראשון בשנים 1994 ו-1995, ונערך אחריהם מעקב לאורך 7 שנים. על בסיס אזורי, נערכה השוואה בין נקיטת אסטרטגיה פולשנית, המערבת צינתור לבבי בתוך 30 ימים, לבין אסטרטגיה של טיפול רפואי הכולל מתן חסמי ביתא.
חומרת ה-MI של החולים לא נבדלה בין האזורים השונים. בכל האזורים, נמצא שמתן טיפול פולשני וטיפול תרופתי סבירים יותר בחולים צעירים ובריאים יותר, מאשר בחולים מבוגרים יותר ובחולים המצויים בסיכון גבוה יותר.
כמות הצינתורים הלבביים נמצאה קשורה ישירות להיקף השאיפה לביצוע אסטרטגיות פולשניות בכל אזור. באופן דומה, חולים באזורים אלה נמצאו בסבירות גבוהה יותר לקבל טיפול פולשני, בהשוואה לחולים באזורים אחרים.
בחולים באזורים שבהם נמצאו השיעורים הגבוהים ביותר של אסטרטגיות פולשניות ורפואיות עמד שיעור ההישרדות לאורך 7 שנים על ערך גבוה ב-6.2% מזה של חולים באזורים שבהם נמצאו השיעורים הנמוכים ביותר של האסטרטגיות. ללא תלות בסוג ה-MI, שיעור ההשרדות השתפר עם העליה באינטנסיביות האזורית במתן שני סוגי הטיפולים.
החוקרים מציינים כי האסטרטגיות הפולשניות מציעות יתרון מוסף קטן באזורים שבהם שיעור גבוה של מתן שירותי רפואה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!