ניתוח כלכלי-רפואי שבחן את היעילות של הוספת clopidogrel (המוכר גם כ-Plavix בשמו המסחרי) לאספירין בחולים עם אוכלוסיה הנמצאת בסיכון קרדיווסקולרי גבוה (תעוקה לא יציבה ושינויים אלקטרוקרדיוגרפיים או אוטם שריר הלב ללא Q-wave ) מצא שהוספת קלופידוגרל לאספירין תורמת להארכת תוחלת החיים של החולים עם יחס סביר ואטרקטיבי של עלות/תועלת.

מטרת החוקרים הייתה לבחון אם הגישה של הוספת קלופידוגרל לאספירין, אשר הוכחה כבר כבעלת יעילות רפואית במניעת אירועים וסקולרים בחולים עם אנגינה לא יציבה, היא גם יעילה בסטנדרטים פרמהקואקונומיים.

החוקרים ניתחו מימצאים של מחקרים קליניים בקבוצת החולים הנ”ל אשר זכו לפרסום מקצועי. שיטת המחקר בדקה את ההשלכות על פני תקופת תוחלת חיים, מנקודת ראות החברה. ההתערבות שנבחנה הייתה הוספת קלופידוגרל 75 מ”ג ליום לטיפול באספירין במינון של 325 מ”ג ליום, למשך תקופה של שנה אחת, אשר נמשכת לאחר מכן כטיפול מונותרפי באספירין בלבד במינון של 325 מ”ג ליום. זאת בהשוואה לטיפול באספירין 325 מ”ג ליום בלבד.

מדדי התוצאה שנבחנו היו תוחלת חיים מותאמת איכות חיים (QUALY ) , והיחס השולי של העלות האפקטיבית (תוספת העלות הנדרשת להוספת QUALY אחד).

במודל הבסיסי של החוקרים נמצא שמטופלים באספירין בלבד משיגים תוחלת חיים מותאמת איכות חיים של 9.51 QUALYS , לאחר אירוע לב ראשוני, ועלות הטיפול המצטברת בהם מסתכמת ב-127,700 $. הוספת הטיפול בקלופידוגרל גורמת לעלייה בתוחלת החיים מותאמת איכות חיים לרמה של 9.61 QUALYS , (כלומר, גידול של 0.1 יח’ QUALYS ). סך עלות הטיפול בחולה גדלה לרמה של 129,300 $.

לכן התוצאה של תוספת העלות הנדרשת להשגת יח’ QUALY אחד היא 15,400 $ (הסבר לחישוב: הפרש העלויות הוא כ- 1,600 $, והפרש ה-QUALYS הוא כ-0.1 . 1600 חלקי 0.1 נותן את התוצאה של כ-16,000 $, ובמספרים לא מעוגלים- 15,400 $ להשגת QUALY אחד).

החוקרים ביצעו ניתוחי רגישות רבים, ומצאו שבפחות מ-3% מהתסריטים שבחנו התקבלה תוצאה שאינה מעידה על יעילות כלכלית/רפואית טובה. כידוע , תוצאה של תוספת עלות לתוספת QUALY של מתחת ל-50,000 $ (כלומר כשהארכת חיי חולה במצב בריאות תקין עולה פחות מ-50,000 $) מוגדרת כטיפול עם יעילות כלכלית/רפואית סבירה.

תוצאת עלות התועלת של הטיפול לתקופות ארוכות יותר משנה הייתה תלוייה באופן קריטי בשיעור האירועים התרומבוטיים של החולים, משך הזמן של יעילות הטיפול הנוסף, ושיעור הדימומים הגבוה יותר הנגרם כתוצאה מהוספת הקלופידוגרל.

החוקרים מציינים במסגרת המיגבלות שתוצאות ניתוח זה אינן ישימות למטופלים עם אי ספיקת לב קשה, לחולים הנמצאים בטיפול נוגד קרישה ממושך, כאלה שעברו לאחרונה רהוסקולריזציה, או חולים שטופלו בטיפול קצר טווח של מעכבי גליקופרוטאין (glycoprotein IIb/IIIa inhibitors ).

מסקנת הכותבים היא שבחולי ACS (סינדרום קורנורי חמור) , טיפול של שנה אחת של קלופידורגרל עם אספירין משיג תוצאה של הארכת תוחלת חיים, בהשוואה לטיפול באספירין בלבד, עם תוספת עלות הנמצאת בגבול הסביר והמקובל.

החוקרים ממליצים להמשיך ולחקור ולבסס את היעילות של הטיפול בקלופידוגרל יחסית לסיכון לדימומים, לפני שניתן יהיה להמליץ על הארכת הטיפול בקלופידוגרל לתקופות ארוכות יותר.

Ann Intern Med 2005;142 251-259

הערת עורך מדור מינהל רפואי: גם בעבודות שנעשו בישראל בהן נבחנה היעילות הכלכלית/רפואית של הטיפול בקלופידוגרל כתוספת לטיפול באספירין (לחולים שעברו צינתור לאחר אירוע קרדיווסקולרי) נמצא הקלופידוגרל כבעל יעילות כלכלית/רפואית טובה. אצל חלק מהמטופלים הנמצאים בסיכון גבוה אף נמצא שעלות הטיפול הרפואי הכוללת תהיה נמוכה יותר במטופל שמקבל גם קלופידוגרל (בהשוואה לאספירין בלבד) מאשר מטופל באספירין בלבד, וזאת על רקע ירידה של כ-30% באירועים קרדיווסקולרים הדורשים התערבות ורהסקולירזציות חוזרות.