מאז שיושמה תוכנית החיסון נגד אבעבועות רוח בילדים בארה”ב ב-1995, היתה ירידה חדה בתמותה הקשורה לאבעבועות רוח (וריצלה), על פי החוקרים מהמרכז לבקרת ומניעת מחלות (CDC).

דיווחים קודמים תיעדו ירידה באבעבועות רוח לאחר יישום התוכנית, אך ההשפעה על תמותה הקשורה במחלה לא היתה ברורה. למרות שנקודה זו נחקרה, מחקרים קודמים כללו רק מקרים בהם אבעבועות רוח נרשמה כסיבת המוות, לא כסיבה תורמת.

במחקר הנוכחי ג’יין סיוורד ושותפיה מ-CDC אטלנטה ניתחו נתוני תמותה שנאספו בין 1990 ל-2001 בכדי למדוד את השפעת תוכנית החיסון על מיתות הקשורות לאבעבועות רוח. מקרים שרשמו את המחלה כסיבת מוות או כגורם תורם נכללו במחקר. 

ממצאי החוקרים הופיעו בגיליון פברואר של The New England Journal of Medicine.

לאחר תנודות בין 1990 ל-1998, אחוז מקרי המיתות הקשורות באבעבועות רוח ירד בחדות. בין 1990 ל-1994 המספר הממוצע של המיתות לשנה היה 145. לעומת זאת, בין 1999 ל-2001, המספר היה 66 בלבד.

בהתחשב רק במקרים בהם נרשמה אבעבועות רוח כסיבת המוות, מחקר של 11 שנים הראה ירידה באחוזי תמותה מותאמים לגיל של 66% (p < 0.001). ירידה זו נצפתה בכל קבוצות הגיל מתחת לגיל 50 והיתה בולטת בעיקר בילדים בגיל 1 עד 4 שנים.

תוכנית החיסון הראתה ירידה בשונות גזעית בתמותת אבעבועות רוח. לפני יישום התוכנית, אחוז התמותה היה 0.37 למיליון בקרב הלבנים, אך 0.66 למיליון לגזעים אחרים. לאחר יישום התוכנית, האחוז ירד ל-0.15 למיליון לכל קבוצות הגזע.

נכון להיום הנתונים תומכים בהצלחת תוכנית החיסון הנוכחית בארה”ב ועשויה להיות מועילה במדינות אחרות בהתחשב בתוכנית חיסון אוניברסלית להפחתת תחלואה ותמותה הקשורה באבעבועות רוח.

N Engl J Med 2005;352:450-458

לידיעה במדסקייפ