אם כל הרמות של היפואקוזיס יוני או בי לטרלי נלקחות בחשבון, חרשות היא המחלה המולדת הנפוצה ביותר. זיהוי מוקדם של חרשות תינוקות קבועה הפך חשוב ביותר ברפואה מניעתית, כיוון שניתן לעשות צעדים למען התפתחות טובה יותר של שפה ותפקודים קוגניטיבים גבוהים.
מטרת המחקר היא לספק סקירה קריטית של זמן האיבחון של היפואקוזיס במעבדה האודיולוגית, כאשר שתי שיטות שימשו לסריקת שמיעה בילדים עם או ללא גורמי סיכון.
תוצאות של בערך 10 שנים נבדקו שוב. כולם היו נשאים של סמני סיכון מולד הקשורים באובדן שמיעה חושי עצבי ו/או הלכתי, מבוסס על ממצאי הוועדה לשמיעת ילדים, או נחשדו כהיפואקוזים אפילו אם לא היו להם גורמי סיכון מולדים, בימים הראשונים לאחר הלידה.
תוצאות המחקר הנוכחי הראו כי כאשר בוצעה סריקת שמיעה סלקטיבית, הגיל הממוצע של חולים עם סיכון גבוה אשר אובחנו כהיפואקוזים היה גבוה במעט בהשוואה לזה שבקווים המנחים. בנוסף, חולים אלו יצגו בערך מחצית מאוכלוסיית ההיפואקוזים אשר זוהו בתקופת המחקר. המחצית השניה של חולים היפואקוזים שזוהו היו חסרי סמני סיכון והיה עיכוב משמעותי באיבחון בגלל ביטוי מאוחר של סימפטומים המצביעים על היפואקוזיס, ולכן הפנייה מאוחרת לבדיקות שמיעה.
לעומת זאת, נבדקים ללא סמני סיכון שעברו בדיקת שמיעה בבית חולים ונמצאו היפואקוזים, אובחנו מוקדם. עם זאת, בניסוי, לסריקה אוניברסלית היו חסרונות משמעותיים, כמו קושי בכיסוי כלל האוכלוסיה, קושי במעקב אחר שחרור מבית החולים, וכן התחייבויות מקצועיות שונות, אשר הפכו את ביצוע הבדיקה לבלתי אפשרית בחלק מבתי החולים.
במטרה להבטיח בדיקות סריקה יעילות לחרשות מולדת, וע”י כך לאפשר זיהוי של ילדים היפואקוזים, שימוש בעזרי שמע וסריקות רההביליטציה עשויים לשלב בין שני היבטים. ראשית, סלקציה צריכה להיות חובה, וע”י כך הפחתת זמן המתנה בין איסוף היטוריה וביצוע מבדקים; שנית, סריקה בבית חולים של ילדים ללא גורמי סיכון צריכה להתבצע בכל זמן אפשרי. שילוב שני ההיבטים יהפוך אפשרי לגשת ל”אוטופיה” של סריקת שמיעה אוניברסלית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!