מחקר ה- Bone Marrow Transfer to Enhance ST-elevation Infarct Regeneration (BOOST) בדק את ההשפעה של עירוי תאי מח עצם אוטולוגים לעורק הקורונרי על מקטע הפליטה של חדר שמאל (LVEF) ב-60 חולים שסבלו מארוע ראשון של אוטם שריר הלב (MI) עם הרמות מקטע ST ועברו התערבות קורונרית מילעורית (PCI).
תנאי הכניסה למחקר כללו מלבד סימפטומים של אוטם במהלך חמשת הימים שטרם האשפוז והתערבות מוצלחת עם הכנסת סטנט גם הדגמה באנגיוגרפיה של היפוקינזיה או אקינזיה של שני שליש מדופן חדר שמאל. לא נכנסו למחקר חולים שסבלו ממחלה רב-כלית, מבצקת ריאות, משוק קרדיוגני, הפרעה כבדית או כליתית חמורה, ממאירות או מחלה סופנית אחרת.
הטיפול התרופתי לאחר ה-PCI כלל אספירין, קלופידוגרל, ACE-I או ARB, חסם בתה וסטטינים (אלא אם היתה קונטראינדיקציה לאחד התכשירים). בנוסף עברו החולים ניטור לזיהוי הפרעות קצב הקשורות בפרוצדורה של עירוי מח העצם ובדיקת MRI קרדיאלית 6 חודשים לאחר ה-PCI.
30 מהחולים טופלו באמצעות תאי מח העצם ו-30 הנותרים שימשו כקבוצת בקרה. תאי מח העצם הוכנסו בעירוי ישירות אל העורק המעורב תוך ניפוח בלון בתוך הסטנט אשר מנע זרימת דם אנטרוגרדית והאריך את זמן המגע בין התאים וכלי הדם.
לאחר 6 חודשים, נצפתה בקרב החולים שעברו את הפרוצדורה עליה ב-LVEF הגלובלי מ-50% ל-56% (השינוי היה מובהק סטטיסטית בהשוואה לקבוצת הבקרה). מגמה דומה נצפתה גם ב-LVEF האיזורי ובתנועת הדופן בזמן הסיסטולה (אף על פי שלגבי הנתון האחרון לא היה הבדל סטטיסטי מקבוצת הבקרה).
עירוי תאי מח העצם לא שינה את המסה של החדר השמאלי או את נפחי החדר בסוף הדיאסטולה והסיסטולה, כמו כן לא נצפתה עליה ברמות טרופונין T ב-24 שעות שלאחר העירוי.
בקרב קבוצת המחקר, חולה אחד סבל מהחמרה של אי ספיקת הלב וחולה נוסף עבר אוטם נוסף, האחרון עבר PCI נוסף ונותר במחקר.
לא היה הבדל בין הקבוצות מבחינת השכיחות של הפרעות קצב. בקרב קבוצת המחקר 7 חולים סבלו מרה-סטנוזיס של לפחות 50% מקוטר הכלי לעומת 4 חולים בקרב קבוצת הבקרה. אף אחד מהחולים במחקר לא נפטר.
מהתוצאות הסיקו החוקרים שעירוי תאי מח עצם אוטולוגים לעורק הקורונרי המעורב באוטם במהלך הימים הראשונים לאחר הארוע מביא לשיפור ה-LVEF הגלובלי 6 חודשים לאחר מכן.
Lancet 2004;364:141-148
לידיעה
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!