תוצאות מחקר אקראי שפורסמו לאחרונה מעידות כי topiramate משפר את איכות חייהם של אנשים המכורים לאלכוהול.
topiramate, נגזרת של fructopyranose, נמצא יעיל יותר מפלצבו בשיפור תוצאות השתיה של אנשים המכורים לאלכוהול. החוקרים מסבירים כי המחקר הנוכחי מספק הזדמנות ייחודית לבחון האם הפחתת צריכת האלכוהול עשויה, לפחות בטווח הקצר, להוביל לירידה משמעותית בהשלכות הפסיכו-סוציאליות המזיקות של השתיה.
במחקר כפול-סמיות זה השתתפו 150 אנשים שהתאימו לקריטריוני ה-DSM-IV המגדירים התמכרות לאלכוהול. הנבדקים חולקו באקראי לקבלת topiramate במינונים הולכים ועולים מ-25 מ”ג ליום ועד 300 מ”ג ליום, או לקבלת פלצבו. נבדקו השפעות ה-topiramate לעומת הפלצבו על הדרוג הקליני של מצב הבריאות הכללי ועל חומרת התלות באלכוהול, איכות חיי הנבדקים, וההשלכות המזיקות של השתיה.
בהשוואה למתן פלצבו, שיפר מתן topiramate את הסיכויים למצב בריאותי כללי תקין (OR 2.17; 95%CI 1.16-2.60; P = .01), להמנעות משתית אלכוהול (OR 2.63; 95%CI 1.52-4.53; P = .001), לשביעות רצון מהחיים באופן כללי (OR 2.28; 95%CI 1.21-4.29; P = .01), והפחית את ההשלכות המזיקות של השתיה (OR -0.07; 95%CI -0.12–0.02; P = .01).
תזוזה משמעותית מהרבעון העליון לרבעון התחתון של צריכת האלכוהול על-פי אחוז ימי השתיה הכבדה (PHDD) נמצאה קשורה לשיפור בכל מדדי התיפקוד הפסיכו-סוציאלי.
החוקרים כותבים כי מתן topiramate (עד מינון של 300 מ”ג ליום) נמצא עדיף על הפלצבו לא רק בשיפור תוצאות השתיה אלא גם בשיפור מצב הבריאות הכללי של הנבדקים ועירות חייהם ובהפחתת חומרת ההתמכרות והשלכותיה המזיקות.
מגבלות המחקר כוללות העדר בדיקת מיתאם פורמלית בין התפקוד הפסיכו-סוציאלי ובין השתיה הכבדה, חסר יכולת לקבוע קשר של סיבה ותוצאה בין השיפורים הפסיכו-סוציאלים וההפחתה בשתיה הכבדה, חסר בקבוצת ביקורת שקיבלה את ההתערבות המינימלית ללא פלצבו, והעדר יכולת להכליל את הממצאים גם לחולים הסובלים מאלכוהוליזם חמור.
החוקרים מסכמים כי נראה שיעילות ה-topiramate בשיפור התפקוד הפסיכו-סוציאלי באנשים מכורים לאלכוהול איננו ספציפי לתרופה; ניתן לצפות הופעת השפעה כזו גם במתן תרופות אחרות במידה ויעילותן תהיה דומה. הם מוסיפים כי למרות שמטרת הטיפול באלכוהוליזם היא להשיג המנעות מצריכת אלכוהול, וזו היתה גם מטרת המחקר הנוכחי, אסטרטגית הפחתת הנזק המבוססת על ירידה בשתיה הכבדה עשויה להוות מטרה טיפולית כדאית, בעיקר במידה והחולה לא יכול להגמל לחלוטין.
Arch Gen Psych. 2004;61:905-912
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!