ה- Joint Panel of the American Academy of Family Physicians וה-American College of Physicians, בשיתוף ה- Johns Hopkins Evidence-based Practice Center ערכו סקירה של הראיות הקיימות בדבר דרך הטיפול הרצויה בפרפור פרוזדורים (AF) שהתגלה לראשונה במבוגר, וגיבשו המלצות קליניות בהתאם.
עבור מרבית החולים, שליטה במהירות (rate) וטיפול נוגד קרישה בעזרת ורפרין, הינה הגישה הטובה ביותר. לא קיימות הוכחות מספקות בדבר היתרון של ניסיון לשליטה אגרסיבית בקצב (rhythm), במונחים של הפחתת הסיכון למחלות ולתמותה. המלצות אלו אינן תקפות עבור חולים הנמצאים בסיכון נמוך לאוטם מוחי, או עבור חולים בהם קיימת התווית נגד למתן ורפרין.
תרופות שהוכחו כיעילות בהאטה, הן במאמץ והן במנוחה, כוללות- אתנולול, מתופרולול, דילתיאזם וורפמיל. מוטב להשתמש בדיגוקסין כקו טיפול שני, כיוון שיעילותו בהאטת מהירות הוכחה רק במנוחה.
היפוך קצב חשמלי או תרופתי מתאימים שניהם עבור חולים העוברים היפוך חריף כדי לשמר קצב סינוס. עבור חולים אלו בדיקת אקו לבבי תוך ושטי (TEE) בליווי טיפול נוגד קרישה קצר, היפוך מוקדם וטיפול נוגד קרישה לאחריו, כמו גם היפוך דחוי עם טיפול נוגד קרישה לפני ואחרי ההיפוך, הינן שתי אפשרויות טיפוליות טובות.
לבסוף, עבור מרבית החולים שעוברים היפוך לקצב סינוס, לא מומלץ מתן טיפול משמר קצב, אלא אם כן הפרפור פוגע באיכות החיים. בחולים אלו יש לבחור תרופה משמרת קצב בהתאם לגורמי הסיכון הקיימים בחולה.
Ann Intern Med. 2003 Dec 16;139:12:1009-1017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!