כיום, אפילו במדינות בעלות משאבים, מרבית החולים עם אוטם של שריר הלב (MI), מגיעים תחילה לבתי חולים מקומיים ולא למרכזים המבצעים צנתור. במצב כזה ההחלטה הקלינית נעה בין תרומבוליזה (thrombolysis) מהירה ובין העברה למרכז בו יכולה להתבצע התערבות כלילית מלעורית (percutaenous coronary intervention- PCI).
החוקרים ערכו ניתוח של מחקרים שבדקו סוגייה זו. בעזרת חיפוש ב- Medline נמצאו 6 עבודות שנערכו בין 1985 ו- 2002 וכללו חלוקה אקראית של החולים לתרומבוליזה או להעברה לצנתור, שהתבצעה מחוץ למרכז הצינתור. ששת המחקרים כללו 3,750 חולים בסך הכל. נקודת הסיום הראשונית כללה שילוב של הקריטריונים- אוטם מחודש, אוטם מוחי ומוות, כפי שנרשמו בכל מחקר.
שילוב של התוצאות הראה כי העברה לביצוע PCI הביאה להפחתה של 42% בנקודת הסיום הראשונית (p<.001), הפחתה של 68% בשיעור האוטמים החוזרים, הפחתה של 56% באוטמים המוחיים וירידה של 19% בתמותה הכוללת.
החוקרים מסכמים כי על פי תוצאות ששת המחקרים נראה כי העברה למרכז המבצע PCI מביאה לשיפור בפרוגנוזה של חולים עם אוטם חריף של שריר הלב והיא עדיפה על טיפול תרומבוליטי מהיר, על אף העיכוב הכרוך בהעברה כזאת.
Circulation 2003;108:1809-1814
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!