דר’ מוטי וייס, עורך מדור אנדוקרינולוגיה
שני הגורמים השכיחים להיפונתרמיה הינם SIADH וחסר ב-ACTH. האבחנה המבדלת בין השניים לעיתים קרובות קשה ומצריכה מבחנים דינמיים.
Decaux וחב’ מדווחים (J Clin Endocrinol Metab 2003;88:5255) על רמת ביקרבונאט נמוכה יותר נמוכה בקבוצת החולים עם חסר ב-ACTH בהשוואה לחולים ב-SIADH. בנוסף על כך, בקבוצת החולים הראשונה נמצאה רמת אלדוסטרון נמוכה בהשוואה לחולים ב-SIADH.
המחברים מציעים כי ההיפונתרמיה כשלעצמה גורם לבצקת מוח מתונה. בצקת זו גורמת ליהפרונטילציה ובעקבותיה לאלקלוזיס רספירטורית. רמת האלדוסטרון ה”מוגברת יחסית” (בהתחשב ב-volume overload) ב-SIADH גורמת לאלקלוזיס מטבולית המפחיתה את האלקלוזיס הרספירטורית, על כן רמת הביקרבונאט נשארת בטווח הנורמה. בניגוד לכך, בחסר ב-ACTH רמת האלדוסטרון הנמוכה מונעת אלקלוזיס מטבולית. עקב כך, רמת הביקרבונאט יורדת מתחת לטווח הנורמה.
באופן זה Cut-off value של 22 מאק’/ל מפריד בין שתי האטיולוגיות. ערכים גבוהים מכך מחשידים ל-SIADH וערכים נמוכים מערך זה מחשידים לחסר ב-ACTH.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!