בחולים הסובלים מתלות באופיואידים סיכוי גבוה יותר למעבר לזריקת Naltrexone בשחרור-ממושך במידה והשלימו דה-טוקסיפיקציה בעזרת Naltrexone, בהשוואה למשטר דה-טוקסיפיקציה המבוסס על Buprenorphine, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת American Journal of Psychiatry.
מדגם המחקר כלל 150 מבוגרים עם תלות באופיואידים, שחולקו ביחס 2:1 לאחד משני משטרי דה-טוקסיפיקציה אמבולטורית, דה-טוקסיפיקציה בעזרת Naltrexone או בסיוע Buprenorphine, לאחריהן זריקת Naltrexone בשחרור-ממושך. דה-טוקספיקציה בסיוע Naltrexone נמשכה שבעה ימים וכללה יום אחד של Buprenorphine ולאחריו מינונים עולים של Naltrexone פומי ביחד עם Clonidine וטיפול עזר אחר. דה-טוקסיפיקציה בסיוע Buprenorphine כללה שבעה ימי טיפול והתאמת מינון Buprenorphine, לאחריהם עיכוב בן שבוע לפני מתן Naltrexone בשחרור-ממושך. המשתתפים בשתי הקבוצות לקחו חלק בטיפול התנהגותי, שהתמקד בהיענות לטיפול תרופתי ומנה שניה של Naltrexone בשחרור-ממושך.
החוקרים מדווחים כי בהשוואה למשתתפים בקבוצת דה-טוקסיפיקציה בסיוע Buprenorphine, באלו בקבוצת הטיפול ב-Naltrexone תועד סיכוי גבוה יותר משמעותית למעבר מוצלח לטיפול ב-Naltrexone בשחרור ממושך (56.1% לעומת 32.7%) ולקבלת הזריקה השניה בשבוע החמישי (50% לעומת 26.9%). שני המודלים תוקננו לסוג העיקרי של שימוש באופיואידים, אופן מתן האופיואידים ומקבילי מורפין.
ממצאי המחקר מעידים על בטיחות, יעילות וסבילות טיפול ב-Naltrexone במינון נמוך, בשילוב עם מינון חד-יומי של Buprenorphine וטיפול תרופתי נוסף שאינו אופיואידים, במבוגרים הסובלים מתלות באופיואידים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!