מנתונים חדשים שפורסמו במהלך חודש פברואר בכתב העת British Journal of Ophthalmology עולה כי הטיפול המשכך הטוב ביותר במהלך ניתוח זגוגית הוא Ropivacaine (1%), בהשוואה ל-Bupivacaine, Lidocaine ותמיסת Bupivacaine ו-Lidocaine.
במסגרת המחקר חולקו באקראי 140 חולים שהשלימו לראשונה ניתוח PPV (Pars Plana Vitrecetomy) עם הרדמה פריבולבארית, לטיפול באחד מארבעה משככים: Ropivacaine 1%, Bupivacaine 0.75%, Lidocaine 2%, או תערובת של Bupivacaine ו-Lidoceine. ההתוויות לניתוח כללו בין היתר רטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית, דימום לזגוגית, היפרדות רשתית, חסימת וריד רשתית, דגנרציה מקולארית.
החוקרים הוציאו מהמחקר חולים עם בעיות תקשורת, אלרגיה לחומרי הרדמה מקומיים, היסטוריה של ניתוח זגוגית-רשתית או ניתוח ארובת עין, דפורמציה של הארובה, טראומה, דלקת קרנית, דלקת לחמית ודלקת ענביה.
החוקרים לא זיהו הבדלים משמעותיים בין ארבע הקבוצות (35 חולים בכל קבוצה) במאפייני החולים, סוגי המחלה, משך הניתוח, או בחולים עם מיופיה גבוהה או טיפול PPV. החולים דיווחו על כאב בסולם של 0-4 נקודות ביום הראשון לאחר הניתוח.
מרווח הזמן עד השפעת שיכוך הכאבים עמד בממוצע על 90.46 שניות עם Ropivacaine, 94.83 שניות עם Bupivacaine, 78.31 שניות עם Lidocaine ו-101.51 עם הטיפול המשולב. הזמן הממוצע עד לאקינזיה עמד על 138.89, 151.86, 122.66 ו-141.54 שניות, בהתאמה.
לא תועדו הבדלים מובהקים בין ארבע הקבוצות בהשגת הרדמה בדרגה 5, כאשר אף אחד מהחולים לא פיתח כאב בלתי-נסבל לאחר הניתוח. יתרה מזאת, אף אחד מהחולים בקבוצת הטיפול ב- Ropivacaine לא דיווח על כאב במהלך הניתוח, זאת בהשוואה ל-11.4% מהמטופלים ב-Bupivacaine ו-14.3% מהמטופלים ב-Lidocaine או במשלב Bupivacaine עם Lidocaine.
בחולים שטופלו ב- Ropivacaine תועד גם שיעור נמוך יותר של דימום תת-לחמית לאחר הניתוח, בהשוואה לקבוצות החולים האחרות. לא תועדו הבדלים בין הקבוצות בשיעור האירועים החריגים, שכללו בחילות, הקאות, כאבי ראש, סחרחורות והרדמה של הקרקפת.
מהתוצאות עולה כי Ropivacaine 1% הינה אפשרות טובה לטיפול בחולים המיועדים לניתוח זגוגית.
Br J Ophthalmol. Published online February 7, 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!