בילדים עם אסתמה עיקשת סיכון מוגבר להתפתחות מיגרנה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש פברואר בכתב העת Headache. מהמחקר עלה עוד כי בילדים תחת טיפול ארוך-טווח בקורטיקוסטרואידים במתן נזאלי או בשיאוף, או טיפול בנוגדי-היסטמינים, סיכון מופחת למיגרנה.
החוקרים השלימו מחקר מקרה-ביקורת שכלל 229 ילדים שאובחנו עם מיגרנה (147 ללא אאורה ו-82 עם אאורה) בשלושה בתי חולים באירופה. המחקר כלל גם 406 ילדים כקבוצת ביקורת שטופלו בחדרי מיון בשל חבלה מינורית לגפה עליונה או תחתונה.
בקבוצת חולי מיגרנה, ב-28.4% תועדה היסטוריה של אסתמה, בהשוואה ל-31.1% מהמשתתפים בקבוצת הביקורת.
בהשוואה לאלו ללא אסתמה, החוקרים זיהו קשר בין אסתמה עיקשת ובין סיכון מוגבר למיגרנה (יחס סיכויים של 4.57). ממצאים דומים תוארו עבור מיגרנה עם אאורה ומיגרנה ללא אאורה.
בקרב ילדים עם מיגרנה תועדה שכיחות נמוכה יותר של טיפול בקורטיקוסטרואידים בשיאוף או במתן נזאלי (יחס סיכויים של 0.34) או טיפול בנוגדי-היסטמינים (יחס סיכויים של 0.33). שוב, ניתוח לפי תתי-קבוצות בקבוצת חולי מיגרנה אישר את הקשר השלילי.
חציון מספר אירועי מיגרנה חודשיים היה גבוה יותר בילדים עם אסתמה עיקשת, בהשוואה לילדים עם אסתמה אינטרמיטנטית או ילדים ללא אסתמה.
החוקרים זיהו קשר שלילי בין נזלת אלרגית או דלקת לחמית ומיגרנה.
מספר מנגונים עשויים לעמוד בבסיס הקשר בין אסתמה והפרעות אטופיות ובין מיגרנה. אחת ההשערות מרמזות לאלרגנים. עוד ייתכן כי הקשר אינו תלוי במנגנונים אטופיים, עם מעורבות של מתווכים דלקתיים, דוגמת TNF-α ו-IL-1β.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות בדיקות סקר לאסתמה ותסמיני אלרגיה בילדים עם מיגרנה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!