במאמר שפורסם בכתב העת BMJ מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי כאשר רופאים ראשוניים מספקים מרשם לטיפול בנוגדי-דיכאון להתוויות שאינן-מאושרות, התוויות אלו לרוב אינן מבוססות על עדויות מדעיות, אך למרות זאת, לעיתים קרובות ישנה תרופה נוגדת-דיכאון אחרת מאותה משפחה לה עדויות מוצקות לשימוש בהתוויה האמורה.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון התוויות לא-מאושרות לשימוש בנוגדי-דיכאון ברפואה ראשונית ולקבוע את דרגת העדויות המדעיות התומכות בשימוש זה. מדובר במחקר תיאורי להערכת מרשמים לטיפול בנוגדי-דיכאון שניתנו ע”י רופאים ראשוניים בקוויבק, קנדה.
המשתתפים היו מבוגרים בגילאי 18 שנים ומעלה, שביקרו אצל רופא מהמחקר בין 1 בינואר, 2003 ועד 30 בספטמבר, 2015, וקיבלו מרשם לטיפול בנוגד-דיכאון.
מבין המרשמים לנוגדי-דיכאון להתוויות לא-מאושרות, החוקרים בחנו את שיעור המרשמים בכל אחת מהקטגוריות הבאות: עדויות מוצקות התומכות בשימוש בתרופה שניתנה להתוויה האמורה; העדר עדויות מוצקות לתרופה האמורה אך עדויות מוצקות אודות תרופה אחרת באותה משפחה להתוויה הנ”ל; העדר עדויות מוצקות התומכות בשימוש בתרופה שניתנה ובכל התרופות באותה משפחה להתוויה האמורה.
106,850 מרשמים לנוגדי-דיכאון ניתנו ע”י 174 רופאים ל-20,920 מבוגרים. לפי משפחת תרופות, נוגדי-דיכאון טריציקליים ניתנו בתדירות הגבוהה ביותר להתוויות לא-מאושרות (81.4%), בעיקר זוהה שיעור מרשמים גבוה לטיפול ב-Amitriptyline (93%). Trazodone לטיפול בנדודי שינה היה השימוש מעבר להתוויות הנפוץ ביותר בנוגדי-דיכאון (26.2% מכלל המרשמים מעבר להתוויות המאושרות). ב-15.9% בלבד מבין כלל המרשמים לטיפול מעבר להתוויות, לתרופה שניתנה היו עדויות מוצקות שתמכו באותה התוויה. ב-39.6% מהמרשמים להתוויות לא-מאושרות, לא היו עדויות מוצקות שתמכו בהתוויה האמורה, אך היו עדויות מוצקות לשימוש בנוגד-דיכאון אחר באותה משפחה להתוויה הנ”ל. ביתר 44.6% המקרים של מרשמים מעבר להתוויות המאושרות, לא היו עדויות מוצקות לתרופה שניתנה או לתרופות אחרות מאותה משפחה להתוויה האמורה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי יש לספק לרופאים עדויות אודות שימוש מעבר להתוויות המאושרות בנוגדי-דיכאון.
BMJ. 2017;356(j603)
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!