מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת JAMA Psychiatry, עולה כי התערבות המיועדת לחולים אובדניים בחדרי מיון, המבוצעת במהלך ולאחר הביקור בחדר המיון, הובילה להפחתת התנהגות אובדנית. המחקר הרב-מרכזי כלל קרוב ל-1,400 חולים אובדניים שפנו לחדרי מיון ומצא כי ההתערבויות הללו הפחיתו את הסיכון היחסי לנסיון אובדני חדש בהיקף של 20%, בהשוואה לטיפול סטנדרטי.
מטרת המחקר הייתה לקבוע אם התערבויות המתחילות בחדרי מיון מובילות להפחתת התנהגות אובדנית בהמשך. המחקר כלל שמונה מחלקות לרפואה דחופה בארצות הברית והתמקד בחולים עם ניסיון אובדני לאחרונה או מחשבות אובדניות. החוקרים חילקו את המחקר לשלושה שלבים עוקבים: (1) טיפול סטנדרטי בין אוגוסט 2010 ועד דצמבר 2011; (2) בדיקת סקר אוניברסאלית בין ספטמבר 2011 ועד דצמבר 2012 ו-(3) בדיקת סקר אוניברסאלית עם התערבות בין יולי 2012 ועד נובמבר 2013.
התוצא העיקרי היה נסיון אובדני במהלך תקופת מעקב של 52 שבועות.
מדגם המחקר כלל 1,376 משתתפים, כולל 769 נשים (55.9%) בגיל חציוני של 37 שנים. 288 משתתפים (20.9%) ערכו לפחות ניסיון אובדני אחד ותועדו 548 נסיונות אובדניים בקרב המשתתפים. החוקרים לא זיהו הבדלים בהפחתת הסיכון בין שלב טיפול סטנדרטי ושלב הסקירה (23% לעומת 22%, בהתאמה). עם זאת, בהשוואה לשלב טיפול סטנדרטי, בשלב ההתערבות תועדה ירידה אבסולוטית של 5% בסיכון לנסיון אובדני (23% לעומת 18%), עם ירידה יחסית של 20% בסיכון הנ”ל. בקרב משתתפים בשלב ההתערבות תועדה ירידה של 30% במספר הנסיונות האובדניים, בהשוואה לשלב הטיפול הסטנדרטי.
מניתוח סטטיסטי עלה כי במשתתפים בשלב ההתערבות תועדו פחות ניסיונות אובדניים, בהשוואה לשלב הטיפול הסטנדרטי (יחס שיעורי היארעות של 0.72), אך לא תוארו הבדלים בין שלב טיפול סטנדרטי ושלב הסקירה.
החוקרים מסכמים ווכתבים כי בקרב חולים בסיכון אובדני בחדרי מיון, משלב הכולל התערבות קצרה במהלך הביקור בחדר המיון ולאחריו הפחית את הסיכון להתנהגות אובדנית בשלב מאוחר יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!