איגוד ה-National Action Alliance for Suicide Prevention פרסם המלצות ראשונות מסוגן לשיפור הטיפול הסטנדרטי בחולים בסיכון לאובדנות. ההמלצות המעשיות, מבוססות-ראיות, כוללות בדיקות סקר של מטופלים בסיכון מוגבר לאובדנות, פיתוח תכנית התערבות ותכנית גיבוי וכן מעקב מסודר.
ההמלצות מיועדות למטפלים העובדים בתחום בריאות הנפש והפרעות התנהגות, מטפלים ראשוניים ואנשי צוות רפואי בחדרי מיון. המומחים טוענים כי ניתן להתייחס למניעת אובדנות בדומה למניעה של מחלות רפואיות שונות, דוגמת מחלות לב וכלי דם. טיפול סטנדרטי במחלות לב כולל קרדיולוגיה התערבותית, בשילוב עם המלצות למניעה, כולל שינויי תזונה וטיפול תרופתי.
מנתוני ה-CDC עולה כי אובדנות הינה הגורם העשירי בשכיחותו המוביל לתמותה בארצות הברית. למעלה מ-44,000 מקרי תמותה עקב אובדנות תועדו בשנת 2015. בקרב אלו בגילאי 15-34 שנים, אובדנות הינה הגורם השני בשכיחותו לתמותה. שיעור מקרי התמותה עקב אובדנות עלה משמעותית בין 2000 ו-2015 מ-10.44 ל-13.26 מקרים ל-100,000 אנשים.
אובדנות הינה נושא חשוב במקצוע הרפואה. לפחות שני שליש ממקרי התמותה עקב אובדנות תועדו כ-30 ימים לאחר מגע רפואי, בין אם מדובר בפניה לחדר מיון, טיפול אצל רופא המשפחה או פניה לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.
הרעיון כי מניעת אובדנות תהווה חלק מהטיפול הרפואי הינו נקודה חדשה מאוד. לשיפור זיהוי מטופלים בסיכון מוגבר לאובדנות, המומחים מאמינים כי יש לכלול בדיקות סקר בכל נסיבות טיפול רפואי. הם אינם ממליצים על בדיקות סקר אוניברסאליות; הם ממליצים על בדיקות סקר של מטופלים עם אבחנה של מחלה פסיכיאטרית או הפרעת שימוש בחומרים וכן אלו הפונים לטיפול בשל מצבים אלו.
ישנם כלים רבים להערכת סיכון מוגבר לאובדנות, אחד מהם הוא שאלון PHQ (Patient Health Questionnaire). מחקר שכלל עשרות אלפי משתתפים שהשלימו את השאלון מצא כי רוב מקרי האובדנות תועדו בקרב אלו שהעידו כי סבלו ממחשבות אובדניות. כלי סקירה מוכח נוסף הוא Columbia Suicide Severity Rating Scale. שני הכלים הללו נוחים לשימוש ודי רגישים.
אחת ההמלצות החדשות היא לכלול התערבויות קצרות. יש עדויות מהעשור האחרון לפיהן התערבויות אלו עשויות להיות מאוד יעילות. במידה ולמטופל מחשבות אובדניות אודות אמצעי ספציפי לביצוע המעשה, אזי ההתערבות תסייע למטופל להפחית את הסיכון הספציפי למשל דרך אחסון כלי נשק או בקבוקי תרופות. חשוב ליצור מרחק מסוים בין המטופל ובין הדחפים הללו.
המומחים מודעים לכך שהפניות רבות לשירותי בריאות הנפש ייכשלו, בשל זמני ההמתנה הבעייתיים או מאחר והמטופל מסתייג מטיפול זה. הם גם מכירים בכך שבחדרי מיון קיים קושי אמיתי לזהות חולים אובדניים. הם היו מעדיפים שאנשי הצוות בחדרי מיון ישלימו הערכת אובדנות במקרים של פציעה שייתכן והמטופל גרם לעצמו או כאשר מדובר במטופל עם אבחנה פסיכיאטרית או טיפול ספציפי.
המלצה נוספת היא מעקב ביום שאחרי, בין אם באמצעות טלפון או הודעת טקסט, במטרה לשאול על מצבו של המטופל. העדויות לקשר קצר זה הן מאוד ברורות. הדבר עשוי להיות ישים במיוחד בחולים לאחר שחרור ממוסד פסיכיאטרי. מאחר וידוע כי האוכלוסיה בסיכון הגבוה ביותר לאובדנות היא של מטופלים אשר שוחררו מבית חולים יום קודם, ייתכן כי יש מקום להשלים שיחת מעקב לאחר לפחות 48 שעות.
המלצות אלו עושיות לסייע בשינוי פני מערכות טיפול רפואי בכל הנוגע להערכה, טיפול ומניעת התנהגות אובדנית.
National Action Alliance for Suicide Prevention
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!