טיפול ב-Diclofenac עלול להביא לעליה בסיכון לאוטם שריר הלב בחולים עם ספונדילוארתריטיס (Ann Rheum Dis)

מנתונים שפורסמו בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases עולה כי הסיכון לאוטם שריר הלב מוגבר בחולים עם ספונדילוארתריטיס הנוטלים Diclofenac (אביטרן), אך לא כך באלו הנוטלים Naproxen (נקסין).

החוקרים בחנו נתונים מרשומות רפואיות לאורך 20 שנים אודות מבוגרים בגילאי 18-89 שנים עם Ankylosing Spondylitis (AS) או Psoriatic Arthritis (PsA), שתי צורות של ספונדילוארתריטיס. קבוצת הביקורת כללה חולים עם אוסטיאוארתריטיס. בכל מדגם, החוקרים התאימו לכל מקרה של אוטם לבבי לארבעה ביקורות ללא אוטם שריר הלב.

הטיפול בנוגדי-דלקת שאינם סטרואידים סווג כדלקמן: (1) טיפול פעיל (מרשם בתוך 180 ימים מתאריך האינדקס); (2) טיפול לאחרונה (181-365 ימים); או (3) טיפול בעבר (מעל 365 ימים).

המינון היומי של Diclofenac עמד על 100 מ”ג ומעלה ב-92% מאלו עם אוסטיאוארתריטיס, 95% מאלו עם AS ו-92% מאלו עם PsA. המינון היומי הנפוץ של Naproxen עמד על 1,000 מ”ג (55%); המינון היה גבוה יותר ב-56% מהחולים עם אוסטיאוארתריטיס, 63% מאלו עם AS ו-72% מחולי PsA.

מבין 8,140 חולים עם ספונדילוארתריטיס, 115 אובחנו עם אוטם שריר הלב ומבין 244,339 חולים עם אוסטיאוארתריטיס, ב-6,287 אובחן אוטם לבבי.

החוקרים מדווחים כי טיפול פעיל ב-Diclofenac לווה ביחס סיכויים מתוקן של 3.32 לאוטם שריר הלב בחולים עם ספונדילוארתריטיס. הסיכון היה מוגבר גם באלו עם אוסטיאוארתריטיס (יחס סיכויים מתוקן של 1.26).

דפוס דומה תועד באלו שנטלו באופן פעיל נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים אחרים (יחס סיכויים מתוקן של 1.17), אך לא עם טיפול פעיל ב-Naproxen.

החוקרים בחנו גם אם שימוש לאחרונה ב-Diclofenac (181-365 ימים מתאריך המרשם) לווה בסיכון מוגבר ומדווחים על יחס סיכויים לא-מתוקן של 1.45 בחולי ספונדילוארתריטיס ושל 0.94 בחולי אוסטיאוארתריטיס. מנגד, הטיפול ב-Naproxen לא לווה בעליה או בירידה בסיכון בחולים עם ספונדילוארתריטיס או אוסטיאוארתריטיס.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהממצאים עולה כי טיפול פעיל ב-Diclofenac בחולי ספונדילוארתריטיס מלווה בעליה של פי 2-3 בסיכון לאוטם שריר הלב, בהשוואה לטיפול מרוחק בנוגדי-דלקת שאינם סטרואידים.

Ann Rheum Dis 2018

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

הגישה המקובלת בטיפול בפציעות במפרק אקרומיוקלויקולרי (Orthop Res Rev) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

הגישה המקובלת בטיפול בפציעות במפרק אקרומיוקלויקולרי (Orthop Res Rev) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|22/10/2024

מטרת הסקירה שפורסמה ב-Orthopedic Research and Reviews היתה להציג אסטרטגיות טיפוליות בפריקות של המפרק האקרומיוקלוויקולרי (ACJ) ולהאיר טעויות ומכשולים בתהליך האבחנה ובבחירת הטיפול. ד”ר אבי פנסקי משתף את הסקירה ומוסיף מהערותיו.

אפשרויות טיפול בנוירומה על שם מורטון (Am Fam Physician) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

אפשרויות טיפול בנוירומה על שם מורטון (Am Fam Physician) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|15/10/2024

נוירומה על שם מורטון פירושה הגדלה שפירה של העצב הנמצא בדרך כלל בין עצמות המסרק 3-4 בכף הרגל. מטרת מאמר זה הייתה להעריך מהי היעילות של הזרקת סטירואידים במורטון נוירומה, ולבחון מהי היעילות של הטיפול הכירורגי על פי סקירת ספרות בהתאם לכללי קוקריין. ד”ר אבי פנסקי משתף את המאמר ומוסיף מהערותיו.

טיפול ניתוחי לעומת טיפול שמרני בתלישות של גידי המסטרינגס מקורבים (NEJM Evid) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

טיפול ניתוחי לעומת טיפול שמרני בתלישות של גידי המסטרינגס מקורבים (NEJM Evid) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|29/08/2024

מאמר חדש שפורסם ב-NEJM Evidence קורא תיגר על התפיסה המקובלת המתמקדת בטיפול כירורגי לפציעות תלישה של גידי ההמסטירינגס המקורבים. ד”ר פנסקי משתף את המאמר, ומוסיף מהערותיו.

צליעה בילדים (Pediatr Rev) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

צליעה בילדים (Pediatr Rev) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|13/08/2024

צליעה בילדים היא סיבה שכיחה לפנייה לחדרי מיון, והאבחנה המבדלת במקרים אלו רחבה למדי: הסיבה עשויה להיות מולדת, דלקתית, זיהומית, חבלתית, נאופלסטית ואידיופאתית. ד”ר פנסקי משתף מאמר מ-Pediatrics in Review הסוקר את שיטות האבחון השונות, ומוסיף מהערותיו.

טיפול נוגד קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה בגפה תחתונה (Lancet) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

טיפול נוגד קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה בגפה תחתונה (Lancet) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|04/08/2024

מטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה (Immobilization) של גפה תחתונה בשל חבלה, נמצאים בדרגת סיכון גבוהה ללקות בפקקת וורידית סימפטומטית (Symptomatic venous thromboembolism – SVTE).
טיפול נוגד קרישה מוריד משמעותית את הסיכון ללקות ב SVTE. אין עדיין קונצנזוס לגבי במי מהמטופלים מומלץ טיפול כזה. ד”ר פנסקי משתף מאמר מ-LANCET שמציע שינוי בנוהל הקיים בטיפול בנוגדי קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע  גפה תחתונה בשל טראומה – השימוש בדירוג TRIP(cast), המאפשר טיפול באוכלוסייה הנמצאת בסיכון גבוה בלבד.

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן