משך הטיפול האופטימאלי במעכבי ארומטז בנשים עם סרטן שד לאחר-מנופאוזה אינו ידוע. מנתונים ממחקר NSABP B-42 עולה כי לאחר חמש שנות טיפול במעכבי ארומטז, חמש שנות טיפול ב- Letrozole (פמרה) לא הביא להארכה משמעותית בהישרדות ללא-מחלה, בהשוואה לפלסבו.
המחקר האקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, בשלב 3, כלל נשים מ-158 מרכזים בארצות הברית, קנדה ואירלנד. החוקרים התמקדו בנשים עם סרטן שד לאחר-מנופאוזה, בשלב I-IIIA, אשר היו חיובי לקולטנים להורמונים. כל הנשים היו ללא עדות למחלה לאחר כחמש שנות טיפול במעכבי ארומטאז או טמוקסיפן ולאחר טיפול במעכבי ארומטז. המשתתפות חולקו באקראי לחמש שנות טיפול ב- Letrozole (2.5 מ”ג ביום) או פלסבו. התוצא העיקרי היה הישרדות ללא-מחלה, אשר הוגדר כזמן שחלק מההקצאה האקראית עד הישנות סרטן שד, ממאירות ראשונית שניה, או תמותה.
בתקופה שבין ספטמבר 2007 ועד ינואר 2010 חולקו באקראי 3,966 נשים לטיפול ב- Letrozole (1,983 נשים) או פלסבו (1,983 נשים). נתונים לאורך תקופת המעקב היו זמינים אודות 3,903 נשים להערכת הישרדות ללא-מחלה. חציון משך המעקב עמד על 6.9 שנים.
הטיפול ב- Letrozole לא הביא לשיפור משמעותי בהישרדות ללא-מחלה (339 אירועי הישרדות ללא-מחלה בקבוצת הפלסבו ו-292 אירועי הישרדות ללא-מחלה בקבוצת ההתערבות; יחס סיכון של 0.85, p=0.048). שיעורי הישרדות ללא-מחלה לאחר שבע שנים עמדו על 81.3% בקבוצת הפלסבו ועל 84.7% בקבוצת ההתערבות.
האירועים החריגים הנפוצים בדרגה 3 כללו כאבי מפרקים (2% בקבוצת הפלסבו לעומת 3% בקבוצת ההתערבות) וכאבי גב (2% בכל קבוצה). האירועים החריגים הנפוצים ביותר בדרגה 4 בקבוצת הפלסבו כללו אירועים תרומבואמבוליים (שמונה נשים, פחות מ-1%). בקבוצת ההתערבות האירועים החריגים הנפוצים בדרגה 4 כללו זיהום בדרכי השתן, היפוקלמיה והפרעה בתפקוד הסיסטולי של חדר שמאל (פחות מ-1%).
החוקרים קוראים להשלים ערכה זהירה של הסיכונים והתועלת של הטיפול התרופתי, בטרם המלצה על הארכת משך הטיפול ב- Letrozole בנשים עם סרטן שד בשלב מוקדם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!