טיפול קצר-טווח במעכבי תעלות מימן אינו פוגע בבריאות העצם (Gastroenterology)

לטיפול קצר-טווח בתרופות ממשפחת מעכבי תעלות מימן (Proton Pump Inhibitor או PPI) אין השפעה קלינית משמעותית על ספיגת העצם, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש נובמבר בכתב העת Gastroenterology.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים קשרו בין טיפול במעכבי תעלות מימן ובין שברים אוסטיאופורוטיים, אך לא ברור אם תרופות אלו מובילות באופן ישיר להתפתחות אוסטיאופורוזיס.

החוקרים השלימו מחקר פרוספקטיבי, רב-מרכזי, כפל-סמיות, שכלל 115 נשים בריאות, לאחר-מנופאוזה (גילאי 45-75 שנים), בתקופה שבין נובמבר 2010 ועד אוגוסט 2014. הנשים חולקו באקראי לקבוצות שטופלו ב-Dexlansoprazole (60 מ”ג), Esomeprazole (40 מ”ג), או פלסבו, שניתנו כל יום לאורך 26 שבועות. במסגרת המחקר נמדדו הרמות בדם של P1NP (Procollagen type 1 N-terminal Propeptide) ו-CTX (C-terminal Telopeptide of type 1 collagen) בתחילת המחקר, לאחר 13 שבועות ולאחר 26 שבועות. התוצאים העיקריים כללו את אחוז השינוי במדדי P1NP ו-CTX מתחילת המחקר ועד לאחר 26 שבועות. החוקרים גם בחנו את השינויים ברמות המינראלים בדם ובשתן, מדדי צפיפות עצם, רמות PTH והספיגה היחסית האמיתית של סידן.

החוקרים לא זיהו הבדלים במדדי ספיגת עצם מתחילת המחקר ועד לאחר 26 שבועות; זוהתה עליה לא-מובהקת ברמות CTX בקבוצת הטיפול ב-Dexlansoprazole (0.12 ננוגרם/מ”ל). בקבוצות הטיפול ב-Esomeprazole ו-Dexlansoprazole תועדה עליה משמעותית ברמות P1NP (18.2% ו-19.2%, בהתאמה) ובמדדי CTX (22% ו-27.4%, בהתאמה) לאחר 26 שבועות, בהשוואה לקבוצת הפלסבו, אם כי ערכים אלו נותרו בטווח התקין.

לאחר 26 שבועות, החוקרים לא זיהו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין הקבוצות ברמות המינראלים בדם או בשתן, במדדי צפיפות עצם או ברמות PTH. טיפול במעכבי תעלות מימן לא הביא להפחתת הספיגה היחסית האמיתית של סידן.

החוקרים מסכמים וכותבים כי במחקר פרוספקטיבי של נשים לאחר-מנופאוזה הם לא הצליחו לזהות עליה משמעותית בסמני ספיגת עצם בנשים תחת טיפול במעכבי תעלות מימן, בהשוואה לנשים בקבוצת הפלסבו, אך הרמות עדיין נותרו בטווח התקין. הם לא הצליחו לזהות הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בהערכת השינויים במדדי צפיפות עצם, רמות PTH, ספיגת סידן, או רמות מינראלים בדם או בשתן. ממצאי המחקר מעידים כי ל-26 שבועות טיפול במעכבי תעלות מימן אין השפעה משמעותית קלינית של בריאות העצם.

Gastroenterology 2018

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

היסטוריה של מחלות אוטואימוניות והסיכון להיארעות סוכרת מסוג 1 במתבגרים

היסטוריה של מחלות אוטואימוניות והסיכון להיארעות סוכרת מסוג 1 במתבגרים

מקור: Diabetes Care
מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|18/11/2025

במאמר מדווחים פרופ’ גלעד טוויג ושותפיו מהמרכז הרפואי בשיבא על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי תחלואה אוטואימונית מאוחרת בגיל ההתבגרות מלווה בסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 1 בבגרות בשני המינים, בפרט באלו עם מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס ומחלת צליאק

מעכב JAK מול אנטגוניסט TNF; איזה בטוח יותר עבור מטופלים עם מחלות דלקתיות מתווכות־חיסון?

מעכב JAK מול אנטגוניסט TNF; איזה בטוח יותר עבור מטופלים עם מחלות דלקתיות מתווכות־חיסון?

מקור: JAMA Network Open
פרופ' שחף שיבר
פרופ' שחף שיבר
אין תגובות|16/09/2025

מטא־אנליזה הראתה כי אין הבדל מובהק בין שימוש במעכבי JAK לבין שימוש באנטגוניסטים של TNF מבחינת הסיכון לזיהומים חמורים או לממאירויות בקרב מטופלים עם מחלות דלקתיות מתווכות־חיסון (IMIDs)

דימום ממערכת העיכול התחתונה (JAMA)

דימום ממערכת העיכול התחתונה (JAMA)

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|01/07/2024

דימום ממערכת העיכול התחתונה, המוגדר כהמטוֹכזיה, מהווה חמישית מכלל המקרים של דימום במערכת העיכול בקרב חולים הזקוקים לאשפוז בבית חולים. מאמר סקירה זה הוא סיכום של ההנחיות הקליניות של JAMA שפורסמו באפריל 2024.
מתוך הגליון הראשון של מגזין הג’ורנאל קלאב המשולב.

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן