בקרב חולי סרטן עם טכיקרדיה, אך ללא מחלה רפואית הקשורה בטכיקרדיה, דוגמת מחלת ריאות או מחלה של בלוטת התריס, תועד סיכון מוגבר לתמותה. מהנתונים שהוצגו במהלך כנס ה-Advancing the Cardiovascular Care of the Oncology Patient מסבירים החוקרים כי סיכון מוגבר זה עשוי לשקף מתח רב לו חשוף הגוף משנית למחלה הממארת.
החוקרים השלימו ניתוח רטרוספקטיבי, מקרה-ביקורת, שכלל 622 חולים (גיל ממוצע של 70 שנים, 60% נשים) עם סרטן ריאות, לויקמיה, לימפומה, או מיאלומה נפוצה, אשר טופלו בין 2008-2016. מבין כלל החולים, ב-69% מהחולים תועדה ממאירות בשלב IV, 43% אובחנו עם סרטן ריאות.
טכיקרדיה הוגדרה בנוכחות קצב לב של 100 פעימות/דקה ומעלה בשלושה ביקורים עוקבים, או יותר, בתוך שנה אחת מאבחנת ממאירות. לאחר הוצאת חולים עם היסטוריה של תסחיף ריאתי, הפרעה בתפקוד בלוטת התריס, מקטע פליטה של פחות מ-50%, פרפור/רפרוף פרוזדורים וקצב לב של מעל 180 פעימות/דקה, הם זיהו 50 חולים עם טכיקרדיה לא-מוסברת ו-572 ביקורות.
לאחר תקנון לגיל, גזע, אלבומין, המוגלובין, חסמי ביתא, מחלת כליות (קצב פינוי גלומרולארי של מתחת ל-60 מ”ל/דקה), טיפול בנוגדי-קרישה וסוג הממאירות, החוקרים מצאו כי קצב לב של 100 פעימות לדקה ומעלה ניבא עליה של פי שלוש בתמותה (יחס סיכון של 3.1).
במודל שני שכלל תקנון לגיל, גזע, אלבומין, חסמי ביתא, אספירין, מחלת לב כלילית, אירועים מוחיים, סוכרת, עישון, קרינה ואנתרציקלינים, נוכחות טכיקרדיה לוותה בעליה של פי 2.8 בסיכון לתמותה.
החוקרים מתכננים להשלים ניתוח נתונים להשוואת התוצאות של חולים עם טכיקרדיה, אשר טופלו בחסמי ביתא, בהשוואה לתוצאות בחולים שלא קיבלו טיפול זה.
לסיכום, מהממצאים עולה כי בחולי סרטן עם טכיקרדיה קיים סיכון גבוה פי שלוש לתמותה, בהשוואה לחולי סרטן ללא טכיקרדיה, גם לאחר שלוקחים בחשבון ערפלנים אפשריים. למרות שהחוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים בנושא, הם כותבים כי הממצאים מעידים כי טכיקרדיה הינה גורם פרוגנוסטי חשוב, ללא תלות בסוג הממאירות.
מתוך כנס ה- Advancing the Cardiovascular Care of the Oncology Patient
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!