בעידן בו טכנולוגיה מביאה להקלה על העבודה של הרופאים ויעילות זוכה לחשיבות רבה, בדידות הופכת נפוצה יותר בקרב רופאים ומסכנת את הבריאות הנפשית והגופנית שלהם, כמו גם את איכות הטיפול הרפואי אותו מספקים למטופליהם, כך טוענים מומחים בשני מאמרי דעה שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
ד”ר אמיה קולקראני מוירג’יניה כותב כי תחושת הבדידות מתחילה זמן קצר לאחר ההתמחות. כמתמחין, רופאים יכולים לחפש נוחות, סולידריות ומנוחה בחדר המנוחה, כאשר השגת אבני דרך אישיות זוכה להעצמה משנית לחוויה הקולקטיבית ונראה כי כאב משותף גורם פחות צער. שיתוף הכאב הינה טקטיקת הישרדות ידועה, אך העדר רשת בטחון כזו בתקופה שלאחר ההתמחות, מציב את הרופאים המצפים לכך, בסיכון גבוה.
הכותבים מסבירים כי ההתמודדות באופן עצמאי ויחיד, כרופא הבכיר המקביל את ההחלטות, שונה מהחוויה לה נחשפים במהלך ההתמחות, כאשר מתפקדים כחלק מצוות. על הרופא היחיד להתמודד פעמים רבות עם ההחלטות שקיבל והשלכות הדבר וההתמודדות בגפו עשויה להיות בודדת מאוד.
ד”ר ריצ’רד ונזל, גם הוא מוירג’יניה, מוסיף במאמר הדעה שלו כי לא מדובר רק בבדידות גופנית. גם כאשר נמצאים מוקפים באנשים, אמיתיים ווירטואליים, הציפיות והדרישות מרופאים כיום לא מאפשרות לרופאים זמן דרוש לחשוב ולשקף את החוויות שלהם.
ד”ר ונזל כותב כי רופאים חייבים להתמודד עם תפקידים רבים במקביל ממשפחה ועד אחריות כלכלית ועד עניינים מנהלתיים וטיפול אמיתי בחולים כך שיש להם מעט מאוד זמן לחשוב בשקט על הדברים לעומקם. בעוד שהבעיה אינה תקפה לרופאים בלבד, הסיכונים ברפואה הרבה יותר גדולים בריאות מוח חולי, סבל מול נוחות, חיים מול מוות.
המפתח לתוצאות הטובות ביותר כרוך בזמן זמן לשוחח עם המטופל ולהבין את ההיסטוריה, להשלים בדיקה זהירה, לנסח אבחנה נכונה, תכנית פעולה ומדד הצלחה. השחיקה של הזמן עלולה להזיק לבריאות של החולה וגם לזו של הרופא.
ד”ר ונזל מציב את האשמה בחלקה על יעדי המוסדות הרפואיים לקיצור משך האשפוז בבית החולים והאצת ביקורים במרפאות, אך לא פוסח גם על האמצעים הטכנולוגיים שנכנסו לשימוש.
N Engl J Med
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!