מנתונים חדשים שפורסמו במהלך חודש מרץ בכתב העת Mayo Clinic Proceedings עולה קשר הפוך בין הערכה אובייקטיבית של סיבולת לב-ריאה בגברים בגיל העמידה ובין הסיכון להפרעות קצב חדריות חמורות לאורך העשורים הבאים, ללא תלות בגורמי סיכון אחרים למחלות לב וכלי דם.
מדגם המחקר כלל 2,299 גברים שלקחו חלק במחקר Kuopio Ischemic Heart Disease Risk Factor Study, אשר היו בגילאי 42-61 שנים בתחילת המחקר. קליטת החמצן המקסימאלית נמדדה בתחילת המחקר, כאשר גיל המשתתפים הממוצע עמד על 52 שנים; סיבולת לב-ריאה המתוקנת לגיל עמדה בממוצע על 30.2 מ”ל/ק”ג/דקה.
תת-קבוצה שנבחרה באקראי של 576 גברים השלימה הערכת סיבולת לב-ריאה 11 שנים לאחר ההערכה הראשונית, כך שהחוקרים יכלו לתקן לשונות במטופלים ברמות סיבולת לב-ריאה לאורך הזמן.
לאורך חציון של 25.3 שנים עד תום 2013 תועדו 73 הפרעות קצב חדריות חמורות, כלומר, אירועי טכיקרדיה או פרפור חדרים זוהו בשיעור שנתי של 1.44 מקרים ל-1,000 שנות-אדם.
במספר מודלים מתוקננים, החוקרים מצאו קשר בין עליה בסיבולת לב-ריאה ובין סיכון מופחת לטכיקרדיה חדרית/פרפור חדרים לאורך המעקב, כאשר בקרב משתתפים בשליש העליון של סיבולת לב ריאה נרשמה ירידה משמעותית בסיכון להפרעות הקצב החדריות, בהשוואה לאלו בשליש התחתון. יתרה מזאת, הסיכון להפרעות קצב חדריות היה נמוך משמעותית בנבדקים בשליש האמצעי, בהשוואה לשליש התחתון של סיבולת לב-ריאה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על קשר שלילי בין סיבולת לב ריאה ובין הסיכון העתידי להפרעות קצב חדריות חמורות. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לקבוע אם מדובר בקשר סיבתי.
Mayo Clin Proc. Published online March 29, 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!