בחולים עם אקרומגליה בהם הודגמה עמידות לקו-טיפול ראשון בליגנדים לקולטנים לסומטוסטטין, סמנים ביוכימיים ומולקולאריים עשויים לסייע בהתאמה אישית של הטיפול התרופתי והשגת תוצאות טובות יותר עם טיפול ב-Pasireotide LAR (סיגניפור) או Pegvisomant (סומאברט), כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת European Journal of Endocrinology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הטיפול בחולים עם אקרומגליה ועמידות לדור-ראשון של ליגנדים לקולטנים לסומטוסטטין פעמים רבות מהווה אתגר. במרבית המקרים, סומאברט או סיגניפור ישמשו במקרים אלו כקו טיפול שני, אך בהעדר גורמים המנבאים את התגובה לטיפול, קשה להתאים באופן פרטני את הטיפול הטוב ביותר. מטרת המחקר הייתה לבחון אם ישנם גורמים המנבאים תגובה לטיפול קו-שני בחולים אלו.
המחקר התצפיתי כלל 74 חולים עם אקרומגליה עם עדות לעמידות לטיפול במינון גבוה בליגנדים לקולטנים לסומטוסטטין מדור ראשון, אשר קיבל טיפול במשך לפחות 12 חודשים עוקבים בסומאברט או סיגניפור. במחקר לא נכללו חולים אשר קיבלו טיפול קרינתי בעשור האחרון.
מבין החולים שנכללו במחקר, 41 טופלו בסומאברט ו-33 חולים טופלו בסיגניפור. בתום המחקר, אקרומגליה הייתה מאוזנת היטב ב-35 חולים שטופלו בסומאברט (85.4%) וב-23 חולים שטופלו בסיגניפור (69.7%).
מניתוח הנתונים עלה כי מספר גורמים ניבאו תגובה ירודה לטיפול בסומאברט עם מרווח זמן קצר יותר עד להתקדמות המחלה: התפשטות גידול לחדר השלישי (יחס סיכון של 1.6, p=0.004), מדד Ki-67 של מעל 4% (יחס סיכון של 3.49, p=0.004) ומדדי IGF-1 לפני-טיפול של מעל פי 3.3 מהטווח העליון של הנורמה.
עוד זוהו גורמים אשר ניבאו תגובה ירודה לטיפול בסיגניפור ומרווח זמן קצר יותר עד להתקדמות המחלה: התפשטות גידול לחדר השלישי (יחס סיכון של 1.6, p=0.025), מדדי IGF-1 של מעל פי 2.3 מהטווח העליון של הנורמה (יחס סיכון של 2.4, p=0.049), העדר ביטוי/ביטוי נמוך של קולטי SST5 (יחס סיכון של 4.56, p=0.023) ואיזופורם D3-Deleted של הקולטן להורמון גדילה (יחס סיכון של 11.37, p=0.005).
החוקרים כותבים כי מספר סמנים מולקולאריים וקליניים עשויים לסייע בחיזוי התגובה לטיפול בסיגניפור ובסומאברט בחולים עם אקרומגליה ועמידות לקו-טיפול ראשון בליגנדים לקולטנים לסומטוסטטין.
Eur J Endocrinol. 2021 Feb;184(2):217-229
הערת מערכת מאת עורך תחום היפופיזה, ד”ר עמית עקירוב:
בעידן טיפול מותאם אישית ישנה חשיבות רבה לזיהוי מוקדם של משתנים העשויים לנבא תגובה טובה לטיפול ו/או העדר תגובה לטיפול. במחקר הנוכחי מצאו החוקרים באופן לא-מפתיע כי גידול אגרסיבי ופולשני ורמות גבוהות של IGF-1 מנבאות תגובה לקויה לטיפול בסומאברט או סיגניפור. בדומה למחקרים קודמים, הם גם הדגימו את חשיבות ביטוי קולטני SST5 ואת האיזופורם של הקולטן להורמון גדילה בחיזוי התגובה לטיפול. עם הצטברות נתונים נוספים אודות גורמים המנבאים את התגובה לטיפול בתרופות שונות, ייתכן ויהיה מקום לעדכון הקווים המנחים כך שההמלצות לטיפול ייקחו בחשבון גם את הנתונים הללו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!