במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי למרות סיכון מוגבר לתמותה, חולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה ירוד של חדר שמאל עם מחלת כליות אינם מקבלים טיפול אופטימאלי בהתאם להמלצות והעדויות המבוססות, גם בנוכחות תפקוד כלייתי בו אין התוויות-נגד לטיפולים אלו.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לזהות את ההבדלים באיכות הטיפול ותוצאות הטיפול בחולים שאושפזו עם אי-ספיקת לב בהתאם לדרגת ההפרעה בתפקוד הכלייתי. הם בחנו את הטיפולים התרופתיים בהתאם להנחיות בקרב חולים מאושפזים עם אי-ספיקת לב ב-418 מרכזים שנכללו במאגר GWTG-HF (Get With the Guidelines-Heart Failure) בין השנים 2014-2019 על-פי התפקוד הכלייתי לפי נוסחת CKD-EPI. עוד בחנו החוקרים את הקשר בין קצב הפינוי הגלומרולארי המשוער בעת האשפוז ובין הסיכון לתמותה באשפוז.
מבין 365,494 אשפוזים (גיל ממוצע של 72 שנים, מקטע פליטה של חדר שמאל של 43%), חציון קצב הפינוי הגלומרולארי המשוער עמד על 51 מ”ל/דקה, כאשר ב-234,332 חולים (64%) תועד קצב פינוי גלומרולארי קטן מ-60 מ”ל/דקה ו-18,869 חולים (5%) היו תחת טיפולי דיאליזה.
מבין 157,439 חולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה ירוד של חדר שמאל (עד 40%), שיעורי מתן טיפול בהתאם להנחיות, כולל חסמי ביתא, היו הנמוכים ביותר בקרב חולים עם קצב פינוי גלומרולארי משוער בשחרור נמוך מ-30 מ”ל/דקה או בחולים תחת טיפולי דיאליזה. טיפול משולש במעכבי ACE או ARB או ARNI עם חסמי ביתא ועם אנטגוניסטים לקולטן גלומרולארי ניתן ל-38%, 33%, 25%, 15%, 5% ו-3% מהחולים עם קצב פינוי גלומרולארי משוער של 90% ומעלה, 60-89, 45-59, 30-44 ומתחת ל-30 מ”ל/דקה, וחולי דיאליזה, בהתאמה (p<0.001). שיעורי התמותה היו גבוהים יותר באופן הדרגתי בקרב חולים עם קצב פינוי גלומרולארי משוער נמוך יותר (1.1%, 1.5%, 2.0%, 3.0%, 5.0% ו-4.2%, בהתאמה; p<0.001).
החוקרים קוראים להשקיע מאמצים נוספים במטרה להפחית את הסיכון לסיבוכים בחולים עם משלב מחלת לב ומחלת כליות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!