בחולים תחת טיפול במשלב מעכבי PD-1 עם CTLA-4 שיעורי היארעות גבוהים של הפרעות בתפקודי בלוטת התריס על-רקע חיסוני גם בהעדר עדות לנוגדנים כנגד בלוטת התריס טרם התחלת הטיפול, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים הראו כי למרות שהסיכון להפרעה בתפקודי התריס עקב טיפול אימונותרפי עמד על 2-7% מהמטופלים ללא נוגדנים כנגד בלוטת התריס, השיעורים היו הרבה יותר גבוהים (30-50%) באלו עם נוגדנים אלו. עם זאת, לא ברור אם צפויה עליה דומה עם טיפול משולב במעכבי PD-1 עם מעכבי CTLA-4.
מדגם המחקר כלל 45 חולים עם מחלות ממאירות, אשר טופלו במעכבי PD-1, מעכבי CTLA-4, או משלב של מעכבי PD-1 ומעכבי CTLA-4 ועם נתונים זמינים אודות נוגדנים כנגד בלוטת התריס טרם התחלת הטיפול ותפקודי תריס כל שישה שבועות לאורך 24 שבועות לאחר התחלת הטיפול.
מדגם המחקר כלל 451 חולים, מהם 51 פיתחו הפרעה בתפקודי התריס על-רקע חיסוני לאחר טיפול אימונותרפי, כולל 41 מבין 416 (9.1%) מטופלים במעכבי PD-1, 0 מבין 8 (0%) מטופלים במעכבי CTLA-4 ו-10 מבין 27 (37%) מטופלים במשלב מעכבי PD-1 עם מעכבי CTLA-4.
שיעורי ההיארעות המצטברים של הפרעה בתפקודי התריס על-רקע חיסוני היו גבוהים יותר משמעותית בחולים עם עדות לנוגדנים, בהשוואה לאלו ללא עדות לנוגדנים כנגד בלוטת התריס טרם התחלת הטיפול, בין אם ניתן טיפול במעכבי PD-1 (32.2% לעומת 4.0%, p<0.001) או משלב מעכבי PD-1 עם מעכבי CTLA-4 (60% לעומת 23.5%, בהתאמה, p<0.05).
הסיכון להפרעה בתפקודי התריס על-רקע חיסוני עם משלב מעכבי PD-1 ו-CTLA-4, אשר היה גבוה יותר משמעותית מהסיכון עם מעכבי PD-1, בחולים ללא נוגדנים טרם התחלת הטיפול לא היה שונה באופן מובהק סטטיסטית מהסיכון שתואר עם טיפול במעכבי PD-1 בחולים עם עדות לנוגדנים כנגד בלוטת התריס בתחילת הדרך.
מממצאי המחקר עולה כי שיעורי היארעות הפרעה בתפקודי בלוטת התריס על-רקע חיסוני היו גבוהים יותר ולא זניחים לאחר טיפול במעכבי PD-1 ו-CTLA-4, גם בחולים ללא נוגדנים כנגד בלוטת התריס טרם התחלת הטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!