דחק על-רקע אבל, בפרט משנית למוות של ילד, עשוי להביא לעליה קלה בסיכון לאירוע מוחי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Neurology.
ברקע למחקר מסבירים כי החוקרים כי התמותה של ילד היא אירוע חיים קיצוני עם השלכות ארוכות טווח על המצב הבריאותי. יש עוד ועוד עדויות לפיהן הורים המאבדים ילד מצויים בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, כולל מחלת לב איסכמית ופרפור פרוזדורים. אין נתונים אודות ההשפעה של אבל על הסיכון לאירוע מוחי.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה מבוסס-אוכלוסייה שכלל הורים לילד שנולד במהלך 1973-2016 בדנמרק או בשנים 1973-2014 בשבדיה. הם אספו נתונים אודות מות ילד, אבחנה של אירוע מוחי בהורה ומאפיינים סוציו-אקונומיים ורפואיים. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין מות ילד ובין הסיכון לאירוע מוחי.
מהנתונים עולה כי מבין למעלה מ-6.7 מיליון משתתפים במחקר, 128,744 (1.9%) חוו מוות של ילד ו-141,840 (2.1%) אובחנו עם אירוע מוחי במהלך המעקב.
בקרב הורים שאיבדו ילד תועדה עליה של 23% בסיכון לאירוע מוחי (יחס שיעורי היארעות של 1.23, רווח בר-סמך 95% של 1.19-1.27). הקשר תואר עם כל גורמי תמותת ילד (מחלות לב וכלי דם, מוות טבעי או לא-טבעי מסיבה אחרת) ולא היה שונה משמעותית לפי גיל מות הילד, אך היה בולט יותר בהורים ללא ילדים או 3 ילדים ומעלה, בהשוואה להורים ל-1-2 ילדים בעת האובדן. הקשר היה דומה עם אירוע מוחי איסכמי והמורגי.
הסיכון לאירוע מוחי המורגי היה הגבוה ביותר מיד לאחר המוות של הילד וירד לאחר מכן. מנגד, לא תועד דפוס ברור לאורך הזמן בהערכת הסיכון לאירוע מוחי איסכמי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מוות של ילד מלווה בעליה מתונה בסיכון לאירוע מוחי וחשוב לקחת זאת בחשבון במסגרת הערכת ההשלכות הבריאותיות ארוכות הטווח של מוות ילד על בני המשפחה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!