חלק גדול מהמחקר אודות מעכבי GPIIb/IIIa (Glycoprotein IIb/IIIa) במהלך פרוצדורות PCI (Percutaneous Coronary Intervention) נערך לפני השימוש הרוטיני בתומכנים ו-Thienopyiridines. מחקרים מצאו כי הטיפול בתרופות אלו מפחית שיעורי אוטם לבבי ורה-וסקולריזציה דחופה לאחר אנגיופלסטיה. התקדמות נוספת, דוגמת תומכנים ו-Thienopyridines הביאו לשיפור נוסף בבטיחות רה-וסקולריזציה. חלק מהמחקרים המודרניים והסקירות העדכניות, בעיקר בחולים שקיבלו טיפול קודם ב-Thienopyridines לא הדגימו תועלת למתן מעכבי GPIIb/IIIa במהלך PCI אלקטיבי, לכן קיימת מחלוקת בנוגע לשימוש האופטימאלי בתכשירים אלו במהלך PCI אלקטיבי.
במאמר הנוכחי, החוקרים שיערו כי במקרים של PCI אלקטיבי שבוצע עם תומכנים כליליים ו- Thienopyridines, לטיפול במעכבי GPIIb/IIIa תועלת מינימאלית וסיכון מוגבר לדימום מג’ורי. הם ערכו מטה-אנליזה להערכת ההשערה. נערכה סקירת ספרות אחר מחקרים בהם נערכה חלוקה אקראית של חולים שעברו PCI אלקטיבי לטיפול במעכבי GPIIb/IIIa או לקבוצת ביקורת. נכללו מחקרים בהם נעשה שימוש רוטיני בתומכנים ו- Thienopyridines ודווח על התוצאות הקליניות.
החוקרים העריכו את התוצאות במהלך 30 ימים.
בסה”כ נכללו במטה-אנליזה 22 מחקרים עם 10,123 משתתפים ומההשוואה בין טיפול במעכבי GPIIb/IIIa מול קבוצת הביקורת עולה כי שיעורי ההיארעות של אוטם לבבי לא-פטאלי עמדו על 5.1% לעומת 8.3% (סיכון יחסי של 0.66, p<0.0001), שיעורי התמותה עמדו על 0.3% לעומת 0.5% (0.7, p=0.27), שיעורי דמם מג’ורי עמדו על 1.2% לעומת 0.9% (1.37, p=0.22) ושיעורי דמם מינורי על 3.0% לעומת 1.7% (1.70, p<0.0001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהסקירה עולה כי בעידן הנוכחי של PCI אלקטיבי עם תומכנים ו- Thienopyridines, מעכבי GPIIb/IIIa מפחיתים את הסיכון לאוטם לבבי לא-פטאלי, ללא עלייה ניכרת בשיעורי דמם מג’ורי. עם זאת, תכשירים אלו גם מעלים את הסיכון לדימום מינורי ותרומבוציטופניה. בסה”כ, הטיפול במעכבי GPIIb/IIIa במהלך PCI אלקטיבי הינו בטוח ויעיל.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!