מנתונים שהוצגו בכנס מטעם ה-National Kidney Foundation עולה כי בחולים מונשמים עם דלקת ריאות שפיתחו נזק כלייתי חד בבית החולים קיים סיכון מוגבר להתפתחות מחלת כליות כרונית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מעדויות קודמות היה כבר ידוע כי חולים מונשמים עם דלקת ריאות משנית ל-COVID-19 מצויים בסיכון מוגבר להתפתחות נזק כלייתי חד וכי הפרוגנוזה בחולים אלו אינה טובה בטווח הקצר. עם זאת, חלק מהחולים שורדים את האשפוז וכעת הם ביקשו לבחון את ההשפעה של האשפוז על הכליות ולקבוע אם הנזק הכלייתי החד שהתפתח באשפוז מציב אותם בסיכון למחלת כליות כרונית.
החוקרים השלימו מחקר מקרה-ביקורת ובחנו נתונים אודות 56 חולים עם דלקת ריאות משנית ל-COVID-19 ו-69 חולים עם דלקת ריאות חיידקית. כל 125 החולים פיתחו נזק כלייתי חד במהלך האשפוז ושוחררו בחיים בין תחילת שנת 2020 ועד סוף השנה.
ניתוח סטטיסטי שימש לחישוב יחס הסיכויים למחלת כליות כרונית לאחר 90 ימים מאירוע ראשון של נזק כלייתי חד. בנוסף, החוקרים בחנו את יחס הסיכון למחלת כליות כרונית לאחר 90 ימים.
מהנתונים עולה כי שיעורי התחלת טיפול המודיאליזה בקרב חולים מאושפזים עם דלקת ריאות משנית ל-COVID-19 היו גבוהים יותר, בהשוואה לשיעורים שתוארו בחולים עם דלקת ריאות חיידקית (20% לעומת 7%, בהתאמה). כתוצאה מכך, בחולים עם דלקת ריאות משנית ל-COVID-19 תועד סיכון מוגבר להידרש לטיפולי דיאליזה לאחר השחרור (18% לעומת 3%, בהתאמה).
החוקרים קבעו כי בחולים עם נזק כלייתי חד על-רקע COVID-19 תועדה עליה של 148% בסיכון להתפתחות מחלת כליות כרונית לאחר נזק כלייתי חד, בהשוואה לחולים עם דלקת ריאות חיידקית.
ממצאי המחקר מעידים כי בחולים מונשמים עם דלקת ריאות משנית ל-COVID-19 מצויים בסיכון מוגבר להתפתחות והתקדמות נזק כלייתי חד למחלת כליות כרונית. ממצאים אלו מעידים על חשיבות מעקב הדוק אחר התפקוד הכלייתי של החולים הללו לאחר השחרור מבית החולים, זאת מעבר למעקב אחר תסמינים ארוכי-טווח של הזיהום הנגיפי.
מתוך כנס ה-NKF
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!