אעפ”י שניתוח RIRS (Retrograde Infrarenal Surgery) ו-PNL (Percutaneous Nephrolithotomy) הן הטכניקות היעילות ביותר לטיפול באבני כליות גדולות, התועלת היחסית והנזקים האפשריים עקב פרוצדורות אלו אינן ברורות, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה חדשה, שפורסמו בכתב העת European Urology.
להערכת תוצאות טיפול ב-SWL (Shockwave Lithotripsy), ניתוח RIRS ו-PNL, החוקרים ערכו סקירה ספרותית זיהו שבעה מחקרים אקראיים ומבוקרים עם 691 חולים עם אבנים בקוטב התחתון בגודל 20 מ”מ ומטה.
החוקרים מסבירים כי אבנים בקוטב התחתון הן אבני הכליות הנפוצות ביותר, הדורשות התערבות בשכיחות הגבוהה ביותר. הם בחנו את שיעורי SFR (Stone Free Rate) לאחר עד שלושה חודשים ומצאו שיעורי הצלחה גבוהים יותר עם PNL בהשוואה ל-SWL (יחס סיכון של 2.04) וניתוח RIRS בהשוואה ל-SWL (יחס סיכויים של 1.31). מניתוח לפי תת-קבוצות של גודל האבנים עלה כי PNL ו-RIRS היו יעילים יותר באופן עקבי בהשוואה ל-SWL עבור אבנים בגודל מעל 10 מ”מ, אך התועלת הייתה קטנה יותר משמעותית עם אבנים קטנות יותר.
עם זאת, החוקרים מזהירים כי הנתונים מוגבלים ואינם עקביים וקוראים להשלים מחקרים פרוספקטיביים להערכת התוצאות באמצעות הגדרות סטנדרטיות.
החוקרים מסבירים כי מהסקירה הסיסטמית להערכת התועלת והנזקים של הטיפולים לאבני כליות בקוטב התחתון עולה כי הגישות האחרות עדיפות על SWL להסרת האבנים. עם זאת, ישנן עדויות באיכות נמוכה מאוד באשר לגורמים חשובים נוספים, דוגמת העדפות המטופל, איכות החיים ועלויות, העשויים להטות את הכף לטובת SWL.
Eur Urol 2014
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!