קבוצת ה-NOGG (National Osteoporosis Guideline Group) עדכנה את ההנחיות משנת 2009 לאבחנה וטיפול באוסטיאופורוזיס בנשים לאחר מנופאוזה ובגברים מעל גיל 50 בבריטניה. ההמלצות החדשות התפרסמו במהלך חודש יוני בכתב העת Maturitas.

לדברי המומחים, משנת 2009 חלה התקדמות בתחום, בעיקר בכל הנוגע לאוסטיאופורוזיס על-רקע טיפול בגלוקוקורטיקואידים, חשיבות טיפול בסידן וויטמין D והתועלת והסיכון של טיפול ארוך-טווח בביספוספנטים. בנוסף אושרו התערבויות תרפויטיות חדשות למניעת אוסטיאופורוזיס על-רקע טיפול בגלוקוקורטיקואידים וטיפול באוסטיאופורוזיס בנשים לאחר-מנופאוזה וגברים בסיכון מוגבר.

מחקרים מצאו כי טיפולים תרופתיים שהפחיתו את הסיכון לשברי חוליות (ושברי ירך בחלק מהמקרים) כוללים את התרופות ממשפחת ביספוספנטים, Denosumab, PTH Peptide, Raloxifene ו-Strontium Ranelate.

במרבית המקרים, Alendronate הינו טיפול קו-ראשון הודות לתועלת רחבת הטווח כנגד שברים והעלות הנמוכה של הטיפול. Ibandronate, Risedronate, Zoledronic Acid, Denosumab, Raloxifene או Strontium Ranelate מהווים טיפולים אפשריים כאשר ישנה התווית נגד ל-Alendronate, או שהטיפול אינו נסבל היטב.

·         בשל העלות הגבוהה, PTH Peptide ישמש רק בחולים בסיכון גבוה מאוד, בעיקר לשברי חוליות.

·         בנשים לאחר מנופאוזה תתכן תועלת לטיפול ב-Calcitriol, Etidronate וטיפול הורמונאלי חליפי.

·         טיפולים מאושרים לגברים בסיכון מוגבר לשברים כוללים Alendronate, Risedronate, Zoledronic Acid ו-Teriparatide.

·         בחולים בסיכון מוגבר לשברים יש להתחיל בטיפול ב-Alendronate או טיפולים אחרים לשימור העצם עם התחלת טיפול בגלוקוקורטיקואידים.

·         בנשים לאחר-מנופאוזה, טיפול תרופתי מאושר למניעה וטיפול באוסטיאופורוזיס על-רקע טיפול בגלוקוקורטיקואידים כולל Alendronate, Etidronate ו-Risedronate; אפשרויות טיפול בשני המינים כוללות Teriparatide ו-Zoledronic Acid.

·         תוספי סידן וויטמין D מומלצים באופן נרחב לאנשים מבוגרים המרותקים לביתם או מתגוררים במרכז סיעודי או בתי אבות ולעיתים קרובות מומלץ כטיפול נוסף לאוסטיאופורוזיס.

·         תופעות לוואי קרדיווסקולאריות אפשריות של תוספי סידן הן שנויות במחלוקת, אך ייתכן כי תידרש העלאת צריכת הסידן בתזונה ומתן וויטמין D בלבד, במקום מתן תוספי סידן וויטמין D.

·         הפסקת טיפול בביספוספנטים מלווה בירידה בצפיפות המינראלים של העצם וספיגת עצם לאחר 2-3 שנים עם Alendronate ו-1-2 שנים עם Ibandronate ו-Risedronate.

·         המשך טיפול בביספוספנטים ללא צורך בהערכה נוספת מומלץ בחולים בסיכון גבוה. כאשר ממשיכים בטיפול בביספוספנטים, יש לבחון את הטיפול, כולל התפקוד הכלייתי, כל חמש שנים.

·         במידה ומפסיקים את הטיפול בביספוספנטים, יש להעריך מחדש את הסיכון לשברים לאחר כל שבר חדש, או לאחר שנתיים במידה ולא אובחנו שברים חדשים.

·         לאחר שלוש שנות טיפול ב-Zoledronic Acid, התועלת של צפיפות המינראלים של העצם נותרת למשך לפחות שלוש שנים נוספות לאחר הפסקת הטיפול. במרבית החולים יש להפסיק את הטיפול לאחר שלוש שנים ועל הרופא לבחון את הצורך בהמשך טיפול לאחר שלוש שנים.

·         בחולים עם שבר חוליות קודם או מדד T-Score של 2.5 סטיות תקן ומטה לפני הטיפול, עשויים להיות בסיכון מוגבר לשברי חוליות במידה ומפסיקים את הטיפול ב-Zoledronic Acid.

Maturitas. Published online June 17, 2013

לידיעה במדסקייפ