גברים עם רמות נמוכות של טסטוסטרון מועדים יותר לפתח דלקת פרקים שגרונית, ראומטויד ארתריטיס (RA) השלילית לראומטויד פקטור (RF),כך שיתכן ששינויים הורמונליים מקדימים את המחלה, כמו גם עשויים להשפיע על פנוטיפ המחלה. בנוסף, נראה כי הגברים שפיתחו RA שלילית ל-RF היו גם בעלי רמות מוגברות של ההורמון ) FSH follicle-stimulating hormone) . ממצאי המחקר מבוססים על דגימות דם בצום מ-104 גברים שפיתחו RA לאחר מכן. המחקר נערך בשוודיה ופורסם אונליין בג’ורנאל Annals of the Rheumatic Diseases.
החוקרים כותבים כי ממצאיהם לגבי רמות הטסטוסטרון איששו את השערתם, מאחר שרמות נמוכות של טסטוסטרון נמצאו בעבר בגברים שפיתחו כבר את המחלה. גברים שפיתחו בהמשך מחלת RA חיובית ל-RF נטו להגיב פחות לציר ההיפותלמוס- יותרת המח- אשכים (HPG) עם תגובת FSH חלשה יותר, בהתחשב ברמת הטסטוסטרון הנמוכה יחסית. גברים שפיתחו RA שלילית ל-RF היו בעלי תגובה טובה של ציר ה-HPG. לכן, מסיקים החוקרים כי יש ככל הנראה מסלולים הורמונליים שונים בהתפתחות של שני הפנוטיפים של המחלה.
המחקר היה מבוקר והחוקרים השתמשו במידע ובדגימות הדם מתכנית הרפואה המונעת של מלמו, בשוודיה, בין השנים 1974-1992. מאגר המידע כלל למעלה מ-22 אלף גברים ויותר מעשרת אלפים נשים. שיעור מקרי ה-RA זוהה באמצעות קישור של העוקבה למאגרי מידע מקומיים ולאומיים בשוודיה, כשלכל מקרה של RA הושוו ל-2 נבחני ביקורת מותאם מבחינת גיל ומין. הנתונים עברו התאמה ל-BMI של המשתתפים ולעישון, ונמצא כי רמות נמוכות של טסטוסטרון נקשרו עם סיכון מוגבר לפתח RA שלילית ל-RF, וכי בגברים בהם זוהה הפנוטיפ הזה של המחלה, רמות ה-FSH היו גבוהות משמעותית, אך נמוכות בגברים שפיתחו RA שהיא חיובית ל-RF.
החוקרים כותבים כי לציטוקינים המעודדים דלקת יש יכולת לעורר את ציר ה-HPG, כך שיש סיכוי שרמות נמוכות של טסטוסטרון עשויות להיות תוצאה של מחלה דלקתית ברקע. עם זאת, נמצא כי לא היה הבדל משמעותי בתוצאות שקיעת הדם בין החולים לקבוצת הביקורת. בהתבסס על הממצאים והמידע שנאסף, נראה לא סביר כי רמות נמוכות של טסטוסטרון בגברים שפיתחו בהמשך RA הן בשל דלקת. החוקרים טוענים כי תפקוד לקוי של האשכים מהווה גורם סיכון ראשוני לפתח RA שלילית ל-RF, וכי רמות טסטוסטרון עשויות להיות מושפעות יותר על ידי דלקת בתקופת הזמן שסביב הופעת המחלה. הגברים שחלו ב-RA היו רזים יותר מקבוצת הביקורת, והחוקרים מצאו קשר שלילי בין רמות ה-BMI ורמות הטסטוסטרון והטסטוסטרון החופשי. לא נמצא קשר בין ה-BMI וה-FSH, בין ה- luteinizing hormone, או ה--hormone binding globulin. רמות ההורמונים כולם היו גבוהות יותר במעשנים בהשוואה לאלה שלא עישנו, ועישון נקשר גם לסיכון מוגבר ל-RA החיובי ל-RF.
החוקרים לא ממליצים למטופלים לנטול תוספי טסטוסטרון. להורמוני המין ישנה חשיבות בניטור של תאים דלקתיים המעודדים מחלה דלקתית: אמנם לטסטוסטרון השפעה הפוכה משל אסטרוגן על תאים של מערכת החיסון. כשרמת הטסטוסטרון יורדת, ההגנה של ההורמון במניעה של-RA יורדת, ורמות האסטרוגן יעלו, ורמות אלו מעודדות RA בגברים. אך לתוספי טסטוסטרון יש השלכות לא צפויות, כמו סיכונים קרדיווסקולריים בגברים. גישה עדיפה לדברי החוקרים היא להבין אילו גנים הטסטוסטרון מדכא והאסטורגן מעודד שמובילים להתפתחות של RA . טיפולים ספציפיים לגנים הללו עשויים להיות יעילים יותר ולגרום לפחות תופעות לוואי.
Ann Rheum Dis.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!