בחולים עם גאוט או היפראוריצמיה קיימת שכיחות מוגברת של תחלואות נלוות, כולל יתר לחץ דם, מחלת כליות כרונית, סוכרת והשמנת-יתר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהדורת יולי של כתב העת American Journal of Medicine.

החוקרים אספו נתונים אודות כ-5,700 משתתפים בסקר NHANES (National Health and Nutrition Examination Survey) לשנים 2007-2008, להערכת השכיחות הארצית של שמונה מחלות מג’ורית בחולים עם גאוט והיפראוריצמיה, בהשוואה לאלו ללא מחלות אלו.

NHANES הינו מדגם ארצי מייצג של גברים ונשים בארצות הברית. המשתתפים היו מבוגרים בגילאי 20 ומעלה. כל סקרי NHANES שנערכו בין השנים 1999-2008 כללו דגימות דם לרמות חומצה אורית בדם, כך שהחוקרים ניתחו את הנתונים אודות קרוב ל-25,000 משתתפים מאותן עשר שנים, להערכה מדויקת יותר של שכיחות מחלות הרקע הקשורות ברמות שונות של חומצה אורית בדם.

החוקרים מדווחים כי 3.9% מהמבוגרים במחקר דיווחו על אבחנה של גאוט. מבין אלו, 73.9% (6.1 מיליון) אובחנו עם יתר לחץ דם, 71.1% (5.5 מיליון) עם מחלת כליות כרונית בדרגה 2, או חמור מכך, 53.3% (4.3 מיליון) היו שמנים, 25.7% (2.1 מיליון) אובחנו עם סוכרת, 23.8% (2 מיליון) אם אבני כליות, 19.9% אובחנו עם מחלת כליות כרונית בדרגה 3, או חמור מכך, 14.4% (1.2 מיליון) אובחנו עם אוטם שריר הלב, 11.2% (0.9 מיליון) סבלו מאי-ספיקת לב ו-10.4% (0.9 מיליון) סבלו מאירוע מוחי.

בהשוואה לנבדקים ללא גאוט, יחס הסיכויים המתוקן לגיל ומין עמד על 4.19 ליתר לחץ דם, 2.68 לאי-ספיקת לב, 2.37 לאוטם שריר הלב, 2.36 לסוכרת, 2.35 להשמנת-יתר, 2.32 למחלת כליות כרונית בדרגה 3, או חמור מכך, 2.10 לאבני כליות, 2.02 לאירוע מוחי ו-1.75 למחלת כליות כרונית בשלב 2, או חמור מכך.

כאשר החוקרים בחנו את הנתונים לפי מין, בנשים עם גאוט תוארה שכיחות גבוהה יותר של תחלואות נלוות, בהשוואה לגברים עם גאוט, למעט השמנת-יתר, אבני כליות ומחלת כליות כרונית בדרגה 2, או חמור מכך. לאחר תקנון לגיל, יחסי הסיכויים לאי-ספיקת לב עמדו על 5.84 בנשים ו-1.72 בנשים (p<0.001), באשר לאוטם לבבי עמדו על 6.86 בנשים ו-1.45 בגברים (p=0.012) ובאשר לסוכרת עמדו על 4.23 בנשים ו-1.73 בגברים (p=0.006).

החוקרים בחנו גם את שכיחות התחלואות הנלוות במבוגרים בארצות הברית עם היפראוריצמיה ומצאו כי השכיחות הכוללת של היפראוריצמיה (רמות חומצה אורית בדם של מעל 7.0 מ”ג לד”ל בקרב ו-5.7 מ”ג לד”ל בנשים) עמדה על 21.4%. הריכוז הממוצע של חומצה אורית בדם עמד על 6.14 מ”ג לד”ל בגברים ו-4.87 מ”ג לד”ל בנשים.

מבין המשתתפים עם היפראוריצמיה, 61.4% אובחנו עם מחלת כליות בשלב 2, או חמור מכך, 54.4% סבלו מהשמנת-יתר, 49.7% אובחנו עם יתר לחץ דם, 14.8% אובחנו עם מחלת כליות בשלב 3, או חמור מכך, 13.5% אובחנו עם סוכרת, 12.3% עם אבני כליות, 5.7% עם אירוע מוחי, 5.1% עם אוטם לבבי ו-5.1% מהנבדקים סבלו מאי-ספיקת לב.

החוקרים מדווחים כי עם עליה ברמות חומצה אורית בדם נרשמה עליה הדרגתית בשכיחות התחלואות הנלוות. עם רמת חומצה אורית הגבוהה ביותר (10 מ”ג לד”ל ומעלה) נרשמה שכיחות של 85.9% של מחלת כליות כרונית בדרגה 2 , או חמור מזאת, שכיחות יתר לחץ דם עמדה על 66%, השמנה תועדה ב-65.3%, מחלת כליות כרונית בדרגה 3, או חמור מכך, ב-53.5%, אי-ספיקת לב ב-32.9%, סוכרת ב-32.6% מהחולים, אוטם לבבי אובחן ב-23.1% ואירוע מוחי ב-11.7%. ממצאים אלו היו דומים לסקירה שהייתה מוגבלת לנתוני NHANES לשנים 2007-2008.

הערכת הנתונים תוך תקנון למין הדגימה שכיחות גבוהה יותר של מחלות רקע בנשים, בהשוואה לגברים באותן קטגוריות של חומצה אורית בדם.

החוקרים כותבים כי נותרה שאלה באשר לצורך בטיפול בחולים א-תסמיניים עם היפראוריצמיה, אך בשלב זה אין המלצה לטיפול בהיפראוריצמיה עצמה.

Am J Med. 2012;125:679-687

לידיעה במדסקייפ