ממחקר שפורסם לאחרונה עולה כי בחולים המטופלים בטסטוסטרון, מתן Dutasteride (אבודרט) אינו פוגע בהשפעות ההורמון על מסת השריר. החוקרים פרסמו את ממצאי המחקר במהדורת 7 במרץ של כתב העת JAMA.

החוקרים ערכו את מחקר 5α-Reductase Trial, שכלל 139 גברים בריאים, בגילאי 18-50 שנים, עם רמות טסטוסטרון תקינות. המשתתפים חולקו לאחד מארבעה מינונים של Testosterone Enanthate (50, 125, 300 או 600 מ”ג לשבוע) בשילוב עם Dutasteride, או שחולקו לאחת מארבע קבוצות שקיבלו אחד מארבעת המינונים עם פלסבו למשך 20 שבועות.

היעד העיקרי של המחקר היה השינוי במסה ללא-שומן מתחילת המחקר, כפי שנקבע באמצעות DEXA (Dual-Energy X-ray Absorptiometry). החוקרים עקבו גם אחר רמות טסטוסטרון, כוח השריר, תפקוד מיני וייצור חלב ואקנה.

החוקרים מדווחים על עליה ברמות טסטוסטרון כולל וטסטוסטרון חופשי עם מתן טסטוסטרון בכל הקבוצות, ולא זוהה הבדל מובהק סטטיסטית בין הקבוצות. בקרב משתתפים שנטלו טסטוסטרון בשילוב עם Dutasteride, רמת טסטוסטרון הממוצעת עמדה על 519 ננוגרם לד”ל עם מינון של 50 מ”ג לשבוע, 895 ננוגרם לד”ל עם מינון של 125 מ”ג לשבוע, 1706 ננוגרם לד”ל עם 300 מ”ג לשבוע ו-3898 ננוגרם לד”ל עם מינון של 600 מ”ג לשבוע. בקבוצת החולים שטופלו בטסטוסטרון עם פלסבו, הרמה הממוצעת של טסטוסטרון עמדה על 385 ננוגרם לד”ל, 822 ננוגרם לד”ל, 1702 ננוגרם לד”ל ו-3578 ננוגרם לד”ל, בהתאמה.

מבחינת מסת הגוף ללא-שומן, החוקרים כותבים כי נרשמה עליה תלוית-מינון במסה ללא-שומן ובמסת הגוף הרזה בקבוצות המטופלים ב-Dutasteride ופלסבו. השינויים במסה ללא-שומן היו תלויים במינון טסטוסטרון ובשינוי בריכוזי טסטוסטרון בקבוצות Dutasteride ופלסבו, אך ללא הבדל בין הקבוצות. השינוי במסה ללא-שומן היה קשור למינון טסטוסטרון ולשינויים בריכוזי טסטוסטרון בקבוצת הפלסבו ו-Dutasteride, אך לא היה שונה בין הקבוצות; ההבדל הממוצע במסה ללא-שומן, לאחר תיקון למינון, עמד על 0.50 ק”ג (p=0.18).

החוקרים מדווחים על קשר שלילי בין השינוי במסת השומן ובין מינון טסטוסטרון וריכוזו, אך ללא הבדל משמעותי בין קבוצת הטיפול בפלסבו ו-Dutasteride בנוגע לשינוי במסת השומן ובמינון.

בקבוצות המטופלים בפלסבו ו-Dutasteride, נרשמה עליה תלוית-מינון בכוח דחיקת רגליים ודחיקת חזה. עליות אלו היו משמעותיות יותר עם מינונים גבוהים יותר וריכוזים גבוהים יותר של טסטוסטרון, ללא הבדל בקשרים שזוהו בין קבוצות המטופלים בפלסבו ו-Dutasteride.

החוקרים לא זיהו קשר משמעותי בין התפקוד המיני ובין מינוני טסטוסטרון או ריכוז טסטוסטרון במהלך הטיפול, ולא תואר הבדל בין קבוצות הטיפול בפלסבו ו-Dutasteride. כמו כן, לא נמצא קשר משמעותי בין נפח הערמונית וערכי PSA ובין מינוני טסטוסטרון או ריכוז ההורמון, ולא זוהו הבדלים משמעותיים בנפח הערמונית וערכי PSA בין קבוצת הפלסבו וקבוצת הטיפול ב-Dutasteride.

באשר לייצור חלב, החוקרים זיהו קשר רק בין ייצור חלב באזור המצח (ולא באזור האף או הגב) ובין מינון טסטוסטרון, ולא תואר הבדל בין קבוצות הפלסבו ו-Dutasteride.

נרשמה עליה תלוית-מינון ברמות המוגלובין והמטוקריט. השינויים בערכי המוגלובין והמטוקריט היו קשורים באופן משמעותי לשינויים בריכוזי טסטוסטרון, אך לא היו שונים משמעותית בין הקבוצות. השינויים ברמות כולסטרול כללי וערכי HDL היו קשורים בקשר שלילי עם המינון, אך ללא הבדל משמעותי בין הקבוצות.

השכיחות הכוללת של תופעות לוואי הייתה דומה בקבוצת הפלסבו וקבוצת Dutasteride.

המסר העיקרי הינו כי בחולים המטופלים בטסטוסטרון אקסוגני, העלייה במסת השריר אינה מושפעת מעיכוב בו-זמנית של האנזים 5α-Reductase . מאחר שלמחקר אין עוצמה סטטיסטית מספקת לזיהוי הבדלים בתוצאות חשובות אחרות, לא ניתן להסיק מסקנות חד-משמעיות בנוגע לשינוי במסה ללא-שומן, בכוח השרירים, ערכי המטוקריט, ייצור חלב או ערכי שומנים בדם בעקבות תרופות אלו ודרושים מחקרים נוספים בנושא.

JAMA. 2012;307:931-939, 968-970

לידיעה במדסקייפ