במאמר חדש שפורסם בכתב העת BMJ מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי בהתאם להשפעות של חסמי תעלות סידן ו-Losartan על רמות אוראט בדם, הם כרוכים בסיכון נמוך יותר להיארעות גאוט בקרב חולים עם יתר לחץ דם. מנגד, משתנים, חסמי ביתא, מעכבי ACE וחסמי קולטני Angiotensin II למעט Losartan מלווים בסיכון מוגבר לגאוט.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את הקשר בין תרופות לאיזון יתר לחץ דם ובין הסיכון להיארעות גאוט בחולים עם יתר לחץ דם. לשם כך, הם בחנו את הנתונים ממאגר נתונים שנאספו בין השנים 2000-2007.

החוקרים התאימו בין כלל מקרי היארעות גאוט (קרוב ל-25,000 מקרים) במבוגרים בגילאי 20-79 שנים ובין מדגם אקראי שכלל 50,000 ביקורות תואמות. התוצא העיקרי שנבחן במחקר היה הסיכון היחסי להיארעות גאוט על-רקע הטיפול בתרופות לאיזון יתר לחץ דם.

לאחר תקנון לגיל, מין, מדד מסת גו, פניות לרופא המטפל, צריכת אלכוהול ונטילת תרופות ומחלות רקע אחרות, הסיכון היחסי להיארעות גאוט על-רקע נטילת טיפול בתרופות לאיזון יתר לחץ דם באלו עם יתר לחץ דם (קרוב ל-30,000) עמד על 0.87 עבור טיפול בחסמי תעלות סידן, 0.81 עבור Losartan, 2.36 עבור טיפול במשתנים, 1.48 עם טיפול בחסמי ביתא, 1.24 עם טיפול במעכבי ACE (Angiotensin Converting Enzyme) ו-1.29 עם חסמי קולטני Angiotensin II למעט Losartan.

תוצאות דומות תוארו בחולים ללא יתר לחץ דם. הסיכון היחסי למשך הטיפול בחסמי תעלות סידן בקרב אלו עם יתר לחץ דם עמד על 1.02 עם טיפול בן פחות משנה אחת, 0.88 עם טיפול בן 1-1.9 שנים, ו-0.75 עם טיפול בן שנתיים ומעלה, כאשר עם טיפול ב-Losartan הסיכון היחסי עמד על 0.98, 0.87 ו-0.71, בהתאמה (p<0.05).

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהממצאים עולה כי לחסמי תעלות סידן ו-Losartan השפעה מגנה אפשרית כנגד הסיכון לגאוט בחולים עם יתר לחץ דם. נתונים אלו עולים בקנה אחד עם ממצאים ממחקרים קודמים לפיהם תרופות אלו מביאות לירידה ברמות אוראט בדם. מנגד, משתנים, חסמי ביתא, מעכבי ACE וחסמי קולטני Angiotensin II שאינם Losartan, מלווים בסיכון מוגבר לגאוט. לממצאים אלו חשיבות ממשית בבחירת הטיפול התרופתי המתאים כנגד יתר לחץ דם בחולים עם יתר לחץ דם.

BMJ 2012;344

הערת מערכת:

להלן התייחסותו של ד”ר עודד קמחי, עורך מדור ראומטולוגיה:

הקשר בין יתר לחץ דם והיפראוריצמיה הוא מורכב ואולי סיבתי ולא רק נסיבתי. האינטראקציה בין רמת UA לשימוש בתרופות ליתר לחץ דם ובעיקר תיאזידים מוכרת שנים רבות. מאמר זה מבסס את הידע על בסיס כמות גדולה מאוד של חולים ומוסיף לרשימה תרופות שעד כה פחות “נחשדו”  ( חוסמי ביתא ,חוסמי ACE וחסמי AT2 שאינם LOSARTAN ). לעומתם LOSARTAN וחוסמי סידן הם בעלי השפעה “מגנה”. קרוב לודאי שחלק ממאמצינו להפחתת רמת UA צריך להיות הפחתה או שינוי של הטיפול התרופתי האנטי-היפרטנסיבי, מעשה שמחייב את הריאומטולוג לנקוט עמדה מול רופא המשפחה בסוגיה שבדר”כ היא נחלתו של האחרון. בעידן ה POLYPHARMACY ובעיקר בגיל המבוגר יתכן שלגישה זו יהיו מספר יתרונות. בחולים הנדירים עם רגישות לאלופורינול זה עשוי להיות הטיפול היחיד.