לשמירה או הגברת רמות מעורבות חברתית לאורך זמן יש פוטנציאל אפקט מגן על התפקוד הקוגנטיבי והפיסיולוגי בקרב קשישים, כך עולה ממחקר חדש המתפרסם ב- Journal of Health and Social Behavior .
המחברים מציינים שלמרות שמחקרים קודמים תיעדו את הקשר בין בריאות למעורבות חברתית, במחקר זה המטרה הייתה לבחון כיצד שינויים ע”פ זמן בקשרים חברתיים משפיעים על המגמות בתפקוד הקוגנטיבי והפיסיולוגי.
החוקרים אספו מידע ממבוגרים מעל גיל 60. נמצא שבקרב אלה שהיו ברמה גבוהה של קשרים חברתיים היו רמות נמוכות יותר של הפרעות קוגנטיביות. קשרים חברתיים גם סיפקו הגנה מפני החמרה במגבלות גופניות.
המשתתפים נשאלו על תדירות הפעילות החברתית שלהם , כמו ביקורי חברים ומשפחה, השתתפות בפעילויות התנדבותיות, חברות במועדונים או אירגונים וכד’.
ההפרעה הקוגנטיבית הוערכה באמצעות השאלון מקוצר להערכה מנטלית וסולם ה-Rosow-Breslau להערכת ניידות להערכת יכולות גופניות כמו עלייה במדרגות או הליכה קצרה.
רוב המשתתפות היו נשים (67%) , ולבנים (68%) . למעלה ממחצית המשתתפים היו נשואים וכ-22% היו מועסקים.
החוקרים חילקו את המשתתפים ל-5 רמות של תקשורת חברתית, וביצעו אנליזה להערכת הקשר בין השייכות לכל רמה למידת ההפרעה הקוגנטיבית והגופנית.
ברמה 1 נכללו משתתפים עם רמת תקשורת חברתית גבוהה שפחתה מעט במשך הזמן, ברמה 2 היו אלו שהיו עם רמות גבוהות אך ירידה גדולה יותר במעורבות במשך הזמן, ברמה 3 כאלו שהיו ברמה גבוהה של תקשורת חברתית שאף עלתה במשך הזמן, ברמה 4 כאלו עם רמה בינונית של תקשורת חברתית אשר עלתה לאורך הזמן וברמה 5 כאלו שהיו ברמה נמוכה של תקשורת חברתית אשר גוועה לאורך הזמן.
נמצא שנשים נטו יותר להשתייך לרמה עם רמת מעורבות חברתית גבוהה אשר פחתה מעט לאורך השנים, בעוד שהגברים נטו להשתייך יותר לרמה בינונית עד גבוהה אשר עלתה מעט לאורך הזמן.
ע”פ החוקרים, אנשים עם רמה גבוהה של קשרים חברתיים שמעט ירדה לאורך הזמן (רמה 1) היו עם פחות הפרעות בתפקוד הקוגנטיבי. בהשוואה למשתתפים ברמה 5 (שהיו מלכתחילה ברמה נמוכה אשר המשיכה לרדת לאורך השנים), המשתתפים בשאר הקבוצות היו עם פחות מגבלות קוגנטיביות, אך האפקט נעלם לאורך הזמן.
מגבלות גופניות פחותות נמצאו בכל הרמות, למעט ברמה 2 , וללא קשר לרמה הבסיסית של התפקוד הגופני.
תוצאות אלה לדעת החוקרים מרמזות על האפקט המגן של קשרים חברתיים על בריאות גופנית וקוגנטיבית. שמירה על קשרים חברתיים יכולה להגביר תחושת שייכות, להעלות מוטיבציה ולאפשר קיום לחץ חברתי על ביצוע פעילויות שמשפרות את הבריאות.
המחברים מציינים שבשל תנודתיות במעורבות החברתית ובמגבלות פיסיות וקוגנטיביות במהלך אותה תקופה לא ניתן להגדיר אם הקשר בין התופעות תוצאתי. לא ניתן היה במחקר להעריך את איכות הקשרים החברתיים.
מכל מקום, החוקרים מסכמים שהקשר בין רמת הקשרים החברתיים ותפקוד בריאותי מדגיש את התועלת הפוטנציאלית של השתתפות מבוגרים בפעילויות חברתיות, וצריך לעודד קשישים להגביר את רמת המעורבות החברתית שלהם במטרה לשמר את התפקוד הקוגנטיבי והגופני.
J Health Soc Behav. 2011;52:430-443.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!