מתוצאות מחקר חדש שהוצגו בכנס השנתי ה-25 מטעם Associated Professional Sleep Societies עולה כי חסך שינה בקרב רופאים ואחיות העובדים שעות ממושכות במשמרות בבתי חולים בקנדה וארצות הברית מסכן את בטיחות הטיפול בחולים, לצד עליה בסיכון לתאונות דרכים.

משמרות בנות 24 שעות גורמות באופן חד לחסך שינה כולל, וכאשר המשמרות מבוצעות לעיתים קרובות מתפתח חסך שינה חלקי כרוני.

במחקר Harvard Work Hours Health and Safety Study, סקר ארצי מבוסס-אינטרנט, נאספו נתונים ממתמחים בכירים וסקרים חודשיים במהלך חמש שנים אישרו את מה שהוכח בסקירות שכבר נערכו במתמחים בשנה הראשונה להתמחותם עבודה במשמרות ממושכות עלול לפגוע בבטיחות הרופא המטפל ובטיחות הטיפול בחולים, וממצא זה נכון עבור מתמחים בכל שלבי התמחותם.

ההנחיות העדכניות מטעם ה-ACGME (Accreditation Council for Graduate Medical Education), הצפויות להיכנס לתוקפן ביולי 2011, יגבילו את המשמרות של מתמחים בשנה הראשונה לעד 16 שעות רצופות, בהשוואה להנחיות המאושרות כיום (משמרות של עד 30 שעות).

המומחים סבורים כי הרפורמה בשעות העבודה שתביא לביטול משמרות ארוכות צריכה לכלול את המתמחים בכל שנות ההתמחות. הם סבורים כי הדבר יביא לשיפור בטיחות המתמחים עצמם, בטיחות הטיפול בחולים ובטיחות הנהיגה בכבישים.

הסקירה החדשה כלל 1884 מתמחים בכירים וכ-19,000 סקרים חודשיים בהם הוצגו שאלות אודות שעות העבודה, תאונות דרכים ומקרים של כמעט-תאונה, טעויות רפואיות ומקרים של חוסר תשומת לב.

בדומה לממצאים מוקדמים אודות סטאז’רים, מהסקירה עולה כי בהשוואה למתמחים בכירים שלא עבדו שעות ארוכות (שהוגדרו כ-24 שעות רצופות ומעלה), אלו שעבדו משמרות ארוכות דיווחו בשכיחות גבוהה יותר על תאונות דרכים וכמעט-תאונות (יחס סיכויים של 1.72 ו-5.03, בהתאמה), עליה בחוסר תשומת לב בזמן נהיגה (יחס סיכויים של 1.7), עליה בטעויות רפואיות (יחס סיכויים של 3.5), סיבוכים שנבעו מטעויות רפואיות (יחס סיכויים של 3.4) ומקרי תמותה עקב טעויות רפואיות (יחס סיכויים של 4.8).

מהעדויות עולה כי משמרות ארוכות מהוות סכנה בטיחותית לכל הרופאים המתמחים ולבטיחות הטיפול בחולים, כאשר הדבר נכון למתמחים בכל שלבי התמחותם.

תמונה דומה קיימת באוכלוסיית האחיות, המתמודדות עם קשיים דומים. אחיות רבות ביחידות טיפול נמרץ עובדות משמרות לילה ומדווחות על תסמינים דומים. בסקר מבוסס-רשת דומה, נשאלו 536 אחיות ביחידות טיפול נמרץ (88% נשים, גיל ממוצע של 42 שנים), מ-11 מרכזים רפואיים בקנדה.

המשיבות עבדו בעיקר במשמרות של 12 שעות, ברוטאציות של יום/לילה, כאשר 15% עבדו לילות בלבד. בין שתי משמרות לילה רצופות, 72% נחו 6 שעות או פחות במהלך שעות היום ו-20% נחו 4 שעות או פחות. 32% מהנשאלים השיבו כי תמיד חשו עייפים.

חלק גדול מהמשיבים טענו כי הם היו ישנוניים, עצבניים, לחוצים, רעבים. חלקן התלוננו על בחילות או על לחצים בעיניים. כרבע דיווחו על פציעה או כמעט-פציעה שנבעה ישירות מהעייפות ו-16% דיווחו על מקרים או טעויות שהשפיעו על החולים ישירות בשל העייפות.

בעת הנהיגה הביתה, 43% דיווחו כי נרדמו בזמן שעצרו ברמזור אדום, 31% נרדמו בזמן נהיגה ו-20% דיווחו על תאונת דרכים או כמעט-תאונה.

המומחים מסיימים את המאמר בכך שקובעים כי מדובר בסוגיה בעלת חשיבות רבה לבריאות הציבור, כאשר ידוע כי לחסך שינה ומשמרות לילה נטל כבד על הבטיחות האישית וכן על בטיחות הטיפול בחולים.

הערת מערכת:

כתבה שמאוד תואמת למצב הנוכחי בארץ, שיקול נוסף, גם אם מוכר היטב, שעל משרד האוצר ומשרד הבריאות לקחת בחשבון בבואם למשא ומתן מול ארגוני הרופאים. נציין, כי במדינתנו איגוד האחיות דאג לעצמו כראוי, ובתום משמרת של כ-8 שעות ישנה הסעה מאורגנת לאוכלוסיה זו. מנגד, הרופאים המתמחים שמשלימים תורנות של 24-26 שעות אינם זכאים להטבה דומה, ורובם מכתתים רגליהם לרכבם ומתפללים להגיע לביתם בשלום.

SLEEP 2011: Associated Professional Sleep Societies 25th Annual Meeting

לידיעה במדסקייפ