מאת ד”ר אולה קראסיק
ממחקר חדש אשר הוצג בכנס המדעי השנתי של איגוד הגריאטריה האמריקאי (American Geriatric Society 2011 Annual Scientific Meeting ) עולה כי טיפול התנהגותי הכולל תרגילי חיזוק שרירי רצפת האגן עשוי לעזור למנוע ארועי בריחת שתן מסוג UUI (או urgency urinary incontinence ) במטופלים זקנים עם מחלת פרקינסון. התוצאות הדגימו ירידה של מעל 50% בהארעות השבועית של ארועי בריחת שתן לאחר שבועיים של טיפול משולב בתרגילי חיזוק שרירי רצפת האגן עם המלצות לשינויים באורח חיים.
עד 3% מהאנשים מעל גיל 65 מפתחים מחלת פרקינסון. מתוכם, כ-30% מתלוננים על UUI . אמנם לא ברור המנגנון של UUI במטופלים אלה, נראה כי פעילות יתר של שריר ה-detrusor תורמת לתסמינים. ההמלצות הקליניות לטיפול בתסמינים שאינם מוטוריים במטופלים עם מחלת פרקינסון, כגון בריחת שתן, כוללות טיפול אמפירי בתרופות אנטיכולינרגיות, למרות העדר תמיכה ממחקרים קליניים אקראיים. במטופלים זקנים יותר ההמלצות כוללות התערבות המבוססת על תרגילים ושינויים באורח חיים.
החוקרים השתמשו בנתונים אודות קבוצת משתתפים ממחקר Behavioral Therapy to Treat Urinary Incontinence in Parkinsons Disease . משתתפים אלה היו בגיל 50 ומעלה עם אבחנה של מחלת פרקינסון אשר דיווחו על דחיפות במתן שתן ולפחות 4 ארועים של בריחת שתן בשבוע. במהלך 8 שבועות של המחקר, ביקרו המשתתפים במרפאת המחקר 5 פעמים בשבוע, במהלכם בצעו תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן, בשילוב עם הנחיות אודות צריכת נוזלים (הפחתת קפאין ושתיים 6-8 כוסות נוזלים ביום) ואודות טיפול בעצירות (העלאת פעילות גופנית, צריכת סיבים תזונתיים ונוזלים, יחד עם תרופות לפי הצורך).
מתוך 17 המשתתפים שסיימו את המחקר, כולם הדגימו ירידה בהארעות השבועית של ארועי בריחת שתן מ-11.9 בממוצע בתחילת המחקר ל-1.3 בסיומו (P=0.02 ). בביקור השני במרפאה לאחר תחילת התרגול, מספר ארועי בריחת השתן ירד באופן משמעותי (4.2 ארועים בשבוע בביקור השני במרפאה בממוצה, P=0.05 ). מספר הארועים השבועי בביקור החמישי ובביקור האחרון היה דומה לזה בביקור הרביעי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי אמנם רב המשתתפים במחקר זה היו גברים, מחקרים קודמים הדגימו יעילות של טיפול התנהגותי בנשים ללא מחלת פרקינסון ועם ארועי בריחת שתן. תוצאות המחקר משמחות, שכן בריחת שתן מהווה בעיה משמעותית במטופלים עם מחלת פרקינסון, עם השפעה ניכרת על איכות החיים. במטופלים אלה, טיפול שאינו תרופתי עדיף על האפשרויות התרופתיות בשל תופעות הלוואי הבלתי רצויות של תרופות אנטיכולינרגיות, כגון עצירות. כעת יש צורך במחקרים קליניים אקראיים מבוקרים על מנת להעריך באופן מדוייק יותר את יעילות הטיפול.
American Geriatrics Society (AGS) 2011 Annual Scientific Meeting
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!