הפרעה בתפקוד הזקפתי, המכונה אין-אונות או אימפוטנציה, היא מהפרעות התפקוד המיני השכיחות ביותר. למרות השכיחות הגבוהה וההשפעה המשמעותית על איכות חייהם של הגבר ובת-זוגו, מידת נכונותם לטפל בבעיה אינה בהכרח גבוהה.

בשנים האחרונות, עם הופעתן של תרופות לטיפול באין אונות, חלה עלייה משמעותית במודעות לבעיה בקרב הציבור, תוך חתירה לטיפול ושיפור איכות חיי המין של שני בני הזוג. בצד הבנה טובה יותר של המנגנונים השונים המביאים לזקפה, פותחו כלים להשוואה והערכה של יעילותם של הטיפולים השונים.

מחקרים רבים בדקו את יעילותן של התרופות לטיפול בהפרעות בזקפה – ויאגרה, סיאליס ולויטרה. התועלת למול תרופת דמי (פלצבו) הוכחה מעל לכל ספק. תשובות הנבדקים אודות פרמטרים שונים כגון שיעור ההצלחה בחדירה, הביטחון ביכולת להשלים יחסי מין, שביעות הרצון מאורגזמה ומידת ההנאה מיחסי המין, הצביעו על תרומתן הרבה של התרופות הללו לטיפול בגבר הסובל מאין אונות.

מחקרים אלו מבוססים לרוב על ראיון או שאלון תסמינים, המוגבלים בהיותם איכותיים (ולא כמותיים), וכן בהיותם סובייקטיביים. בנוסף לכך, מרבית הגברים והרופאים המטפלים התמקדו באופן מסורתי בנוקשות הזקפה כמדד עיקרי לאונות הגבר. למרות היותו סובייקטיבי במידה רבה, מדד זה קל להערכה ולכן שימש ככלי במחקרים שבחנו את יעילותן של התרופות השונות המשמשות לשיפור הזקפה וחיי המין.

אולם, קריטריון זה אינו מתייחס למרכיב חשוב ביותר לקיום יחסי מין משך הזקפה. בכדי להבהיר, מדובר בזמן מהופעת זקפה המספיקה לחדירה (ולא מהחדירה עצמה), ועד להשלמת יחסי המין. חשיבותו של מדד זה נבדקה בסקרים: תוצאות שאלון בהשתתפות כ-250 גברים הסובלים מהפרעות בזקפה הראו כי מרביתם (93%) סברו כי למשך הזקפה חשיבות זהה למידת הנוקשות. סקר נוסף, בקרב יותר מ-2,000 נשים, הצביע באופן מובהק על חשיבותה של משך הזקפה להנאתה של בת הזוג.

לאחרונה נערך מחקר שנקרא “ENDURANCE“, או בעברית “סיבולת”. תרגום אחר, דו-משמעי, הוא “כושר עמידה”. מטרת מחקר זה הייתה לבחון את משך הזקפה כמדד ליעילות הטיפול בגברים הסובלים מהפרעות בזקפה. במחקר אקראי השוואתי זה, שכלל כ-200 גברים, נבדקה התרופה לויטרה (VARDENAFIL) למול תרופת דמי (פלצבו), תוך שימוש בשעון-עצר (סטופר) למדידת משך הזקפה. תוצאות המחקר היו מובהקות: התרופה נמצאה כיעילה מאד, כך שמשך הזקפה הממוצע עם התרופה היה כ-13 דקות, לעומת ½5 דקות עם כדור הפלצבו. במקביל, נבדקה יעילות הטיפול באמצעות שאלונים. אלו הצביעו על שיפור משמעותי ביכולת החדירה וביכולת לשמר את הזקפה להשלמת האקט המיני באותם גברים שנטלו את התרופה. לשאלת הסיכום, “האם התרופה שנטלת שיפרה את הזקפות?”, ענו בחיוב 74% מהמטופלים בתרופה, לעומת 26% בלבד מהמטופלים בקבוצת הביקורת. לא נעשו מחקרים דומים עם התרופות המתחרות, ובכך ייחודית התרופה שנבדקה במחקר זה.

מסקנה חשובה נוספת שנבעה ממחקר זה היא שמשך הזקפה הינו כלי תקף ומהימן להערכת יעילות הטיפול. גם השימוש בשעון-עצר למטרה זו, בו נעשה שימוש חלוצי במחקר זה, נמצא יעיל כמדד אובייקטיבי ומדויק להערכה.

לסיכום, נתונים עדכניים מראים כי משך הזקפה הינו כלי חשוב להערכת חומרת הפרעות בתפקוד הזקפתי. נראה כי כלי זה ישמש בעתיד כמדד חשוב להצלחת הטיפולים השונים. המסר לציבור המטופלים הוא שהארכת משך הזקפה תורם למידת ההנאה המינית, ושישנן אפשרויות טיפוליות המביאות להארכה שכזו. המסר למטפלים הוא דומה –  קיים כלי נוסף עליו ניתן להסתמך כמדד להערכת הצלחת טיפול, והתמקדות בו תביא לשיפור חיי המין של המטופלים ושביעות רצונם.

הכותב הוא רופא בכיר במחלקה האורולוגית, מפעיל את המרפאה לטיפול בהפרעות בתפקוד מיני, המרכז הרפואי מאיר, כפר סבא