אי שליטה במתן שתן (UI) הנה הפרעה נפוצה העולה בחשיבותה ככל שהאוכלוסיה מתבגרת. פחות ידוע על UI בנשים צעירות, ומספר מחקרים גדולים הצליחו לקבוע מהם גורמי הסיכון ע”י התאמה בין המידע שלהם לממצאים רפואיים של המטופלות.

המחקר כלל 6,000 נשים בגילאים 30-90 שנה. אחוז התגובה היה 64% (n = 3536) לאחר הוצאה על פי קריטריונים שונים. שכיחות מבוססת אוכלוסיה של UI היתה 45%. השכיחות עלתה עם הגיל, מ-28% לגילאי 30-39 שנה ל-55% בגילאים 80-90 שנה. 18% מהמגיבות דיווחו על UI חמור. שכיוחת UI חמור עלתה גם כן עם הגיל, מ-8% בגילאים 30-39 ל-33% בגילאים 80-90. גיל מבוגר יותר, BMI גבוה יותר, תחלואות נוספות, דיכאון מג’ורי נוכחי, היסטוריה של כריתת רחם, ושיוויון העלו את הסיכויים ל-UI. אצל נשים לא לבנות ואלו שעברו רק ניתוח קיסרי יש ירידה בסיכוי ל-UI. לדיכאון מג’ורי (יחסי סיכון, 2.48; 95% רווח בר סמך, 1.99-2.87) היה הקשר המשמעותי ביותר ל-UI. בקרב נשים עם UI, גיל, BMI, תחלואות נוספות, דיכאון מג’ורי נוכחי, סוכרת, היסטוריה של כריתת רחם וניתוח ולידה בניתוח קיסרי בלבד היו קשורים משמעותית ל-UI חמור.

החוקרים הסיקו כי אי שליטה במתן שתן הינה הפרעה שכיחה ביותר בנשים בחייהן הבוגרים, והחומרה עולה עם הגיל באופן ליניארי. גיל, BMI, גזע, תחלואות נוספות, דיכאון מג’ורי נוכחי, היסטוריה של כריתת רחם, שיוויון, ולידות בניתוח קיסרי בלבד הינם גורמים בלתי תלויים הקשורים באופן משמעותי ל-UI.

Arch Intern Med. 2005;165:537-542