מחקר שפורסם לאחרונה עורך השוואה בין התוצאות ארוכות הטווח של השינויים הסובייקטיביים, מדידות הזרימה, המורבידיות והתמותה אחרי ביצוע הסרה של הערמונית דרך השופכה, כריתת ערמונית באמצעות מגע לייזר, או electrovaporization, בגברים שבהם נצפו סימפטומים בדרכי השתן התחתונות הקשורים בהגדלה שפירה של בלוטת הערמונית.

במחקר הפרוספקטיבי, האקראי והמבוקר השתתפו גברים בעלי סימפטומים בדרכי השתן התחתונות שהתאימו לקריטריונים שנקבעו, שנפח בלוטת הערמונית שלהם נמצא בין 20-65cm3, ושנמצאה בהם חסימת Schäfer בשיעור 2 לפחות. השינויים הסובייקטיבים כומתו באמצעות מדרג לאומי לסימפטומים של הערמונית, אינדקס לבעיות סימפטומים, שאלון איכות חיים, ואינדקס השפעה של התרחבות שפירה של הערמונית. שיעור המורבידיות נרשם באופן אובייקטיבי באמצעות תישאול של הנבדקים. הזרימה החופשית נמדדה באמצעות בדיקת free uroflowmetry. כל המשתנים הללו נמדדו במרווחי זמן קבועים במהלך פרק זמן של שנה. עד סוף שנת 2002, זומנו כל החולים לבדיקת מעקב לטווח ארוך שבה נכללו בדיקת המשתנים שהוזכרו.

במהלך המחקר נבחרו באקראי 50 נבדקים לעבור הסרה של הערמונית דרך השופכה, 45 נבחרו באקראי לעבור טיפול בלייזר, ו-46 נבחרו באקראי לטיפול באמצעותelectrovaporization. מתוך 50 הגברים, מעקב של עד 7 שנים בוצע בקרב 70% מהם. ערכי המדרג הלאומי לסימפטומים של הערמונית, האינדקס לבעיות סימפטומים, שאלון איכות החיים, ואינדקס השפעת ההתרחבות השפירה של הערמונית עלו בהדרגה כעבור זמן מעקב ממוצע של 4.3 שנים. זרימת ה-uroflow המקסימלית פחתה בשיעור דומה בכל קבוצות הטיפול לערך של 150% מהערך שנצפה לפני הטיפול. שיעורי המורבידיות, הניתוחים החוזרים והתמותה נמצאו דומים גם הם.

מסקנת החוקרים היא כי המחקר שבו בוצע מעקב שנמשך עד 7 שנים, מדגים תוצאות סובייקטיביות ואובייקטיביות המצויות בקרב חולים בעלי סימפטומים בדרכי השתן התחתונות הקשורים בהגדלה שפירה של בלוטת הערמונית אחרי ביצוע הסרה של הערמונית דרך השופכה, כריתת ערמונית באמצעות מגע לייזר, או electrovaporization. לא נמצאו הבדלים רפואיים רלוונטיים בין שיטות אלה.  

Urology, 62,6:1029-1034

לתקציר הידיעה