במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות ניתוח עלות-תועלת להערכת טיפול נוגד-קרישה כנגד תרומבוזיס על-רקע ממאירות, מהן עולה כי שלושת נוגדי הקרישה פומיים הישירים יעילים יותר ומשתלמים יותר מבחינת עלות-תועלת, בהשוואה ל-LMWH (או Low Molecular Weight Heparin), כאשר התכשיר המשתלם ביותר תלוי בעלות היחסית של כל אחת מהתרופות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי נוגדי-קרישה פומיים ישירים מהווים חלופה ל-LMWH וקומדין בטיפול במקרים של תרומבוזיס על-רקע ממאירות. במחקר הנוכחי הם ביקשו לקבוע את העלות והיעילות של נוגדי-קרישה פומיים ישירים, כולל Apixaban (אליקוויס), Edoxaban (ליקסיאנה) ו-Rivaroxaban (קסרלטו) לעומת Enoxaparin (קלקסן) במבוגרים עם ממאירות בזמן אבחנת תרומבוזיס.
התוצאים שנבחנו כללו את יחס ICER (או Incremental Cost-Effectiveness Ratio) בדולרים אמריקאים לכל תוספת QALY (או Quality-Adjusted Life-Year).
בתרחיש הבסיסי, כאשר החוקרים התבססו על עלויות הטיפול התרופתי לפי המחלקה ליוצאי צבא בארצות הברית, Apixaban היה עדיף על Enoxaparin ו-Edoxaban מאחר והתכשיר היה פחות יקר ויותר יעיל. הטיפול ב-Rivaroxaban היה מעט יותר יעיל מ-Apixaban, עם ICER של 493,246 דולרים אמריקאים. בתרחיש עלויות טיפול תרופתי בעולם האמיתי מ-GoodRx, הטיפול ב-Rivaroxaban היה משתלם עם יחס ICER של 50,053 דולרים אמריקאים לכל QALY.
מניתוח הנתונים עלה כי במקרים של סף נכונות לשלם של 50,000 דולרים אמריקאים לכל QALY, הטיפול ב-Apixaban היה התכשיר המועדף ב-80% מהתרחישים. עם זאת, מניתוח רגישות עלה עוד כי רק Apixaban נותר משתלם מבחינת עלות-תועלת במידה ועלויות הטיפול התרופתי החודשי היו נמוכות מ-530 דולרים אמריקאים. מעבר לסף זה, Rivaroxaban היה משתלם.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי נוגדי-קרישה פומיים ישירים יעילים יותר ומשתלמים יותר מ-LMWH, כאשר זיהוי התכשיר הספציפי המשתלם ביותר תלוי בעלות היחסית של התרופות. מדובר בשיקולים חשובים עבור הרופאים המטפלים וקובעי המדיניות בהחלטות על גישת הטיפול בחולים אלו.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!