במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism מדווחים חוקרים על נתוני עולם-אמיתי מהן עולה כי טיפול בתרופות לאוסטיאופורוזיס, בפרט משטר טיפול ארוך-טווח, עשוי להפחית את הסיכון לתמותה לאחר שברים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אוסטיאופורוזיס נפוצה מאוד באוכלוסיות מבוגרות. טיפול תרופתי כנגד אוסטיאופורוזיס עשוי למנוע שברים, כאשר ההשפעות הפליאוטרופיות של תרופות אלו על תמותה עוררו עניין רב אך לא נבחנו לעומק ולא נערכה השוואה בין התרופות.
החוקרים השלימו מחקר עולם-אמיתי להערכת ההשפעות הפליאוטרופיות של תרופות שונות כנגד אוסטיאופרווזיס וההשפעה על תמותה מכל-סיבה, תוך סיווג לפי אזור השבר, מין וגיל החולה.
המחקר התבסס על נתונים ממאגר National Health Insurance Research Database בטאיוואן והחוקרים כללו מבוגרים בגילאי 40 שנים ומעלה עם שבר אוסטיאופורוטי, אשר נטלו טיפול כנגד אוסטיאופורוזיס. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין אתר השבר ובין תמותה, תוך סיווג לפי הטיפול לאוסטיאופורוזיס.
מדגם המחקר כלל 46,729 חולים (גיל ממוצע של 74.45 שנים, 80% נשים) אשר היו במעקב לאורך תקופה ממוצעת של כ-4.7 שנים.
בקרב חולים עם היסטוריה של שברים, בהשוואה לטיפול ב-Raloxifene (אוויסטה) ו-Bazedoxifene, טיפול ב-Alendronate (פוסאלאן) או Risedronate (אקטונל) (יחס סיכון של 0.83, רווח בר-סמך 95% של 0.79-0.88), Denosumab (פרוליה) (יחס סיכון של 0.86, רווח בר-סמך 95% של 0.81-0.91) ו-Zoledronic Acid (אקלסטה) (יחס סיכון של 0.78, רווח בר-סמך 95% של 0.73-0.84) לוו בשיעורי תמותה נמוכים יותר משמעותית, עם מגמות דומות בחולים לאחר שבר ירך, חוליות או שברים אחרים.
החוקרים כותבים כי הסיכון הנמוך ביותר לתמותה בתת-ניתוח לפי מין או גיל מעל 65 שנים תועד עם טיפול ארוך-טווח ב-Zoledronic Acid.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי טיפול כנגד אוסטיאופורוזיס, בפרט טיפול ארוך-טווח, עשוי להפחית את הסיכון לתמותה לאחר שברים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!