פעילות גופנית בדרגה בינונית-עד-מאומצת בהיקף של 1-2 שעות, פעמיים בשבוע, מלווה בהאטת התקדמות מחלה והידרדרות קוגניטיבית בחולים עם מחלת פרקינסון בשלב מוקדם, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Neurology.
לאור העדר נתונים ארוכי-טווח אודות ההשפעות ארוכות הטווח של פעילות גופנית בחולים עם מחלת פרקינסון החוקרים ביקשו החוקרים לבחון את הנושא במחקר עוקבה תצפיתי. אלוני Physical Activity Scale for the Elderly שימשו להערכת פעילות גופנית סדירה ופעילות גופנית בדרגה בינונית-עד-מאומצת והחוקרים בחנו את הקשר עם התקדמות מדדים קליניים, לאחר תקנון לגיל, מין, טיפול תרופתי ומשך מחלה.
מדגם המחקר כלל 237 חולים עם מחלת פרקינסון (גיל ממוצע של 63 שנים, 69.2% גברים), משך מעקב של 5.0 שנים. פעילות גופנית סדירה ופעילות גופנית בדרגה בינונית-עד-מאומצת בתחילת המחקר לא השפיעה משמעותית על ההתקדמות הקלינית של מחלת פרקינסון. עם זאת, רמות פעילות גופנית ממוצעות לאורך זמן נקשרו עם הידרדרות איטית יותר בהפרעה בשיווי משקל, פעילויות יומיומיות ומהירות עיבוד בחולים עם מחלת פרקינסון.
ממצאי המחקר מעידים כי פעילות גופנית בעצימות מתונה-עד-גבוהה מלווה בהידרדרות איטית יותר של הפרעות בשיווי משקל ופעילויות הקשורות בעבודה נקשרו בעיקר עם הידרדרות איטית יותר במהירות עיבוד. הממצאים היו עקביים בניתוחים סטטיסטיים שונים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בטווח הארוך, הקפדה על פעילות גופנית סדירה מלווה במהלך קליני טוב יותר של מחלת פרקינסון, כאשר לסוגים שונים של פעילות גופנית השפעות שונות.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!