מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר חדש שפורסם בירחון Annals of the Rheumatic Diseases,עולה כי אלו עם מנח ברכיים בצורת varus (ברכיים הפונות החוצה), אך לא אלו עם valgus (ברכיים הפונות פנימה), הינם בעלי סיכון מוגבר לפתח אוסטאוארתריטיס של הברך.
לדברי החוקרים, דלקת פרקים קיימת מוחמרת כאשר מפרקי בצורת varus או valgus נושאים משקל עודף.
אוסטאוארתריטיס כרוכה בהידרדרות סחוס המפרק, המביאה לכאב ולעתים לנכות, כאשר אוסטאוארתריטיס של הברך משפיעה על 6.1% מן המבוגרים מעל גיל 30 שנים.
מנחי varus ו valgus, מגבירים עומס טיביו-פמורלי מדיאלי ולטרלי, בהתאמה. במחקרים קודמים, הודגם קשר בין מנחי ברך לא תקינים ובין התפתחות אוסטאוארתריטיס, אולם לא הודגם קשר ברור להיארעות אוסטאוארתריטיס.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק האם מנח הברך משפיע על הסיכון להתפתחות אוסטאוארתריטיס חדשה, וכן על הסיכון להתקדמות מחלה קיימת.
במחקר הנוכחי נבדקו 2,713 משתתפים בני 50 עד 79 שנים, אשר סבלו מארתריטיס או היו בסיכון מוגבר להתפתחות מצב זה עקב עודף משקל, ניתוח ברך בעברם או פגיעת ברך בעברם.
במסגרת המחקר נכללו צילומי גפה תחתונה מלאים מן הירך ועד הקרסול בכדי להעריך את מנח הברך וצילומי ברך בתחילת המחקר ולאחר 30 חודשים. Varus הוגדר כזווית של 178 מעלות ומטה בין הירך והשוק, ואילו valgus הוגדר כזווית של 182 מעלות ומעלה.
בתחילת המחקר, אוסטאוארתריטיס הודגמה ב- 1,307 ברכיים (950 משתתפים). מתוך הברכיים שהודגם להן אוסטאוארתריטיס בתחילת המחקר, 58% היו בעלות מנח varus, ו 18% היו במנח valgus. מתוך הברכיים ללא אוסטאוארתריטיס בתחילת המחקר, 41% היו בעלות מנח varus, ו 19% היו במנח valgus.
החוקרים מצאו כי מנח varus נקשר בסיכון מוגבר פי 1.49 להתפתחות אוסטאוארתריטיס (95% CI, 1.06 – 2.10). לא הודגם סיכון מוגבר במנח valgus.
בקרב 1,307 הברכיים עם אוסטאוארתריטיס בתחילת המחקר, מנח varus היה כרוך בסיכון מוגבר להתקדמות אוסטאוארתריטיס מדיאלית (יחס סיכויים מותאם 3.59; 95% CI, 2.62 – 4.92) וסיכון מופחת להתקדמות לטרלית. מנח valgus היה כרוך בסיכון מוגבר להתקדמות לטרלית (יחס סיכויים מותאם 4.85; 95% CI, 3.17 – 7.42) וסיכון מופחת להתקדמות מדיאלית.
החוקרים מציינים כי ממצאיהם אינם מפתיעים מבחינה ביומכנית. לדבריהם, מקור מנח לא תקין של הברך נובע מגורמים גנטיים, התפתחותיים או טראומטיים, אולם ללא קשר לגורם, שני המנחים הבלתי תקינים מעלים את הסיכון להתקדמות אוסטאוארתריטיס.
התוצאות תומכות ביצירת אמצעים חדשים לשיפור חלוקת עומס טיביופמורלי ובברכיים במנח לא תקין.
בין מגבלות המחקר יש לציין העדר יכולת לקבוע גורמים שהביאו לאוסטאוארתריטיס מלכתחילה, וכן הקושי לקבוע שינויים במנח הברך לאורך המחקר. בנוסף, נבדקים שלא השלימו את כל תקופת המעקב היו בעלי BMI גבוה יותר, עובדה שיכולה הייתה להשפיע על תוצאות המחקר.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!