תסמונת הורנר בילדים המתבטאת בדרך-כלל בהיצרות אישון, צניחת עפעף והעדר הזעה מלווה לעיתים רחוקות בנוירובלסטומה סמויה, לכן, ההמלצה להערכה מקיפה אינה נדרשת בהכרח בילדים אלו, כך עולה ממחקר חדש שפורסם במהדורת מרץ של Archives of Ophthalmology.

לדברי החוקרים, על-בסיס ההיארעות של נוירובלסטומה בילדים מתחת לגיל 5 שנים (1/7000), ההיארעות המצופית של נוירובלסטומה בנוכחות תסמונת הורנר צפויה לעמוד על 1/54,000 עד 1/200,000 חולים. ההיארעות המצופית הנ”ל, בשילוב עם תוצאות המחקר הנוכחי ומחקרים אחרים, אינם תומכים בשימוש ליבארלי בבדיקות הדמיה בחולים אלו.

החוקרים בחנו את ההיארעות, השכיחות בלידה והסיכון לממאירות סמויה במחקר רטרוספקטיבי של כל הילדים באזור מסוים במינסוטה, שאובחנו עם תסמונת הורנר בין השנים 1969 עד 2008.

במהלך 40 השנים, רק 20 ילדים אובחנו עם תסמונת הורנר, עם היארעות מתוקנת לגיל ומין של 1.42 מקרים ל-100,000 ילדים.

11 מקרים (55%) היו מולדים (שכיחות של 1 מבין 6250 לידות-חי), כולל שבעה שנבעו מטראומה בלידה ו-4 מאתיולוגיה לא-ברורה. 9 המקרים הנרכשים כללו 3 מקרים על-רקע טראומה, 3 מקרים על רקע פעילויות כירורגיות ו-3 שהוגדרו אידיופתיים.

במהלך מעקב ממוצע של 56.5 חודשים (בטווח 0-256.9 חודשים), בקרב 20 הילדים לא תועדה אבחנה של נוירובלסטומה או ממאירות סמויה אחרת.

החוקרים כותבים כי למרות שבמחקר לא תועדו מקרים של נוירובלסטומה בבסיס תסמונת הורנר, הוא היה מוגבל בשל גודל המדגם הקטן. עם זאת, אחת הטענות המרכזיות כנגד בדיקות ההדמיה הנרחבות בילדים עם תסמונת הורנר מבוססת על הממצאים ממחקרים קודמים שהדגימו כי שכיחות תסמונת הורנר בילדים עם נוירובלסטומה עומדת על 3.5%-13% בלבד.

לאור הממצאים, החוקרים ממליצים לשמור את בדיקות ההדמיה הנרחבות למקרים אידיופתיים נבחרים של ילדים עם תסמונת הורנר.

Arch Ophthalmol 2010;128:324-329

לידיעה במדסקייפ